קבוצת משוב 26-27 ביוני 2018
התערוכה הבינלאומית השנתית
לשיווק תוצרת חקלאית טרייה
 
חיפוש

נאמנים למקור


09.09.2012

יין בורדו, גבינת פרמזן וגבינת רוקפור– כולם כינויי מקור רשומים של תוצרים חקלאיים, שמקום ייצורם מהווה חלק בלתי נפרד מהמוניטין שלהם. למרות ההיסטוריה העשירה של רבים מאזוריה והיותה מדינה בעלת חקלאות מפותחת, לישראל יש כינוי מקור אחד בלבד: Jaffa

עמוס דה-וינטר

בתחילה נדמה לך שמדובר ברשימה של מוצרי יום-יום של מיליונר מפונק, שמפזר את כספו לכל עבר. רק לאחר עיון מסוים - אתה מתחיל להבין מה באמת משותף ליין פורט, מפורטוגל, ליין בורדו מצרפת, לגבינת פרמזן (פרמג'אנו) מפארמה, איטליה, לגבינת רוקפור, מהעיירה רוקפור בצרפת, לשמפניה ממחוז שמפאן, שבצרפת, ולהדרי Jaffaמישראל.

מדובר באוסף "כינויי מקור" רשומים: מגוון רב של תוצרים חקלאיים ואחרים, שמקום ייצורם מהווה חלק בלתי נפרד מהמוניטין הבינלאומי והמקומי המלווה אותם. באיחוד האירופאי, מעוגן נושא כינוי המקור בחוק. מעמד גיאוגרפי מוגן או כינוי מקור מוגן (ProtectedGeographical Statusאו בקיצור PGS) הוא שמה של מסגרת משפטית, המוגדרת במערכת המשפט של האיחוד האירופאי ואמנת ליסבון, שנועדה להגן על שמותיהם של מוצרי מזון ומשקה אזוריים.

במסגרת משפטית זו, ישנן תתי הגדרות, כגון: PDO, PGIו-TSG. החוק, המיושם בעיקר במדינות האיחוד ובהדרגה גם במדינות מחוצה לו, (באמצעות הסכמים בילאטרליים בינלאומיים ובעיקר אמנות בינלאומיות כמו אמנת ליסבון והסכם טריפס), מבטיח כי רק מוצרים שיוצרו באזור יכולים להימכר תחת שם המותג שלו. אגב, חקיקה אחרונה זו נכנסה לפועל בשנת 1992, אך מקורה באמנת ליסבון שנחתמה בשנות ה-50'. 

מטרת החוק היא להגן על המוניטין של המוצרים האזוריים - לקדם פעילות חקלאית וכפרית, להבטיח ליצרנים לקבל פרמיה עבור המוצרים האותנטיים שלהם ואולי הכי חשוב - לחסל תחרות בלתי הוגנת מצד יצרני מאכלים ומשקאות שאינם מקוריים, שמוצריהם עלולים להיות מאיכות נחותה יותר או בעלי טעם שונה.

מסגרת משפטית זו מגנה על מגוון רחב של מוצרים, כגון: יינות, גבינות, מוצרי חזיר (שינקן), נקניקים, מאכלי ים, זיתים, בירות, חומץ בלסמי, לחמים, פירות, בשר נא, ירקות מקומיים ועוד. בפרט מזוהה סטאטוס ה'מעמד הגיאוגרפי המוגן' עם מאכלים, כגון: גורגונזולה, פרמזן (פרמיג'יאנו רג'אנו) ועוד. בהתאם למסגרת, גבינות אסיאגו, קממבר, שמפניה, פורט וקיאנטי, יכולים להיות משווקים בשמות אלה - רק אם יוצרו באזורים המזוהים עמם.

בשנים האחרונות, יותר ויותר מדינות מתפתחות באפריקה, אסיה ודרום אמריקה גילו את כלי "כינויי המקור", כאמצעי לחיזוק הכלכלה המקומית ולשילוב אפקטיבי שלה בכלכלה הגלובלית.

כינוי מקור הוא סוג של ציון גיאוגרפי ומשמש לסימון של סחורות ומוצרים שמקורם ב: מדינה, חבל ארץ או אזור - שהם בעלי אחד או יותר מבין שלושה מאפיינים: סגולות הקשורות לאקלים או לתנאי השטח של האזור, סגולות הקשורות לאנשים החיים באזור וידע מסורתי המשויך לאותו אזור.

מדובר בסוג של זכות קניין רוחני, המבוססת בישראל על חוק הגנת כינויי מקור וציונים גאוגרפיים, שנועדה להבטיח הגנה לכינויי מקור מפני חיקוי.

למרות ההיסטוריה העשירה של רבים מאזוריה, עברה התנכ"י והיותה מדינה בעלת חקלאות מפותחת, לישראל יש כינוי מקור אחד בלבד: "Jaffa", המתייחס להדרים הגדלים בשפלת החוף.

זאת בשעה, שמספר גדול של חבלי ארץ ישראלים יכולים להתהדר בכינוי מקור, או ציון גיאוגרפי מאושר ודי אם נזכיר אתרים הידועים בכל העולם, כגון: "יהודה", "בקעת הירדן", "עמק יזרעאל", "השרון", "ערבה", "עכו" "גליל", "כנרת", "ים המלח", "נגב", "גולן" ועוד. לחלק מחבלי ארץ אלה יש קרוב לוודאי מוצרים חקלאיים, מאכלים או משקאות, המזוהים עמם ברמה המקומית והלאומית, כגון אבטיחים, גפנים (יין),ענבי מאכל, תפוחים, תמרים, זיתים, יינות וכמובן גבינות (למשל גבינה צפתית).

מיסוד מערך חדש של "כינויי מקור" בישראל דורש מעט מאד חדשנות. מטרת השיטה היא להגן דווקא על ידע מסורתי ועל שיטות הרוכשות מוניטין, ביחס למקום ולזמן. עלות רישום כינויי המקור זולה יחסית והקפדה עליהם מצמיחה תועלת ניכרת, גם בטווח הקצר.

הניסיון כפי שנלמד ונחקר, הן במדינות אירופה המבוססות והן במדינות מתפתחות, הראה ששימוש במערכת הציונים הגיאוגרפיים וכינויי המקור, משפיע ישירות על צמיחה כלכלית באזורים שלמים!

קבוצה או התארגנות של חקלאים יכולה לפתח ולהגן על כינוי מקור. הקבוצה צריכה להחליט על גבולות האזור, מדדים של איכות, דרכי ייצור ומאפיינים אחרים, ועל דרך לפקח על כלל החברים. ההתארגנות יוצרת גם כוח שוק משמעותי, המאפשר לקבוצה לפעול בצורה אפקטיבית יותר בשווקים גדולים ואף בינלאומיים, דבר שהוא בלתי אפשרי עבור חקלאי בודד. המציאות הכלכלית שבתוכה פועל הסקטור החקלאי מחייבת את כלל המעורבים בו, להתארגן, בעצמם או בשיתוף משרדי החקלאות והתמ"ת ולמצות את היתרונות הטמונים באסטרטגיה של רישום והגנה על ציונים גיאוגרפיים ייחודיים.

ייסוד ומיצוב של מוצר המוגן בציון גיאוגרפי אינו אינטרס השמור ליצרן הסופי בלבד, אלא מהווה מנוע צמיחה לכל שרשרת הייצור באזור. היכולת להגדיל שווקים מחד, ולמכור במחירי פרימיום מאידך, משפיעה ישירות על היקף התעסוקה באזור, על רמת השכר, ועל רמות המחירים של כלל חומרי הגלם באזור הייצור המוגדר. גם הצרכנים יוצאים נשכרים מקיומו של ציון גיאוגרפי מוכר, משום שהדבר מאפשר להם להגיע אל מוצר נישה, איכותי, מבלי להשקיע בבירור של טיבו וטבעו, בשיטה של ניסיונות חוזרים או על פי שמועות.

 

ישראל וכינויי מקור

עו"ד נח שלומוביץ,ממשרד עורכי הדין גרשוני שלומוביץ, כיהן בעבר, במשך שבע שנים, כסגן רשם הפטנטים ברשות הפטנטים של משרד המשפטים, הגוף העוסק בסימני מסחר וכינויי מקור במשרדי הממשלה. למעשה, מדובר בתפקיד שהוא על תקן של שופט, הפוסק בערעורים שונים הנוגעים לזכות השימוש בפטנטים, בסימני מסחר ובכינויי מקור.

עו"ד שלומוביץ: "משרד עורכי הדין שלנו מתמחה בקניין רוחני, לרבות ענף סימני המיתוג וסימני המסחר. 'כינויי מקור' ו'ציונים גיאוגרפיים' מהווים חלק ממשפחת סימני המסחר ולמשרד מומחיות מיוחדת בטיפול בסוגיות הקשורות בהם. בתפקידי הקודם כסגן רשם הפטנטים במשרד המשפטים השתתפתי בכנסים בינלאומיים שעסקו בכינויי מקור וציונים גיאוגרפיים וקשרתי קשרים אישיים ומקצועיים עם אישים ומשרדים בעולם המומחים לנושא. שמתי לעצמי למטרה לקדם את הנושא בארץ, שכן יש בה פוטנציאל לא מנוצל להגנה על מוצרים בקשת רחבה של תחומים.

 

מהי המקבילה הלועזית של "כינוי מקור"?

עו"ד שלומוביץ:"המילה הלועזית המתאימה ל'כינוי מקור' היא: Appellation of Originאו בקיצורAO . שם נוסף שמשמשים בו הרבה זה 'ציון גיאוגרפי' או באנגלית: Geographical Indication, או GI  בקיצור. 'כינויי המקור' הוא חלק מהסימן המסחרי של GI.

"מה שעמד בבסיס הרצון להגן על ציונים גיאוגרפיים היתה ההכרה שיש לו ערך מסחרי, לחקלאות מסחרית שהיא תלוית מקום. באופן עקרוני, דחפו לכך יותר מדינות שהייתה להם חקלאות מפותחת או שבאופן מסורתי התבססו בעיקר על חקלאות, בעיקר בין המדינות היותר עשירות, כאיטליה וצרפת, כאשר המדינה השלישית אחריהן הייתה צ'כוסלובקיה, שכבר מזמן התפצלה לצ'כיה וסלובקיה. אלה הן המדינות שהיה להן אינטרס מאוד גדול להגן על הציונים הגיאוגרפיים שלהן.

"כל המדינות שציינתי חשו באיום מתמשך מצד היבשות החדשות, קרי, ארצות הברית ואוסטרליה, מה שמכונה כיום העולם החדש. ההרגשה של תושבי אותן מדינות באירופה הייתה שאנשים באמריקה ובאוסטרליה, שהן אגב המתנגדות העיקריות לשיטת כינויי המקור, החלו להשתמש בסימני מסחר קלסיים שלהם ולכן הרגישו צורך לבוא ולומר: 'אני המקורי', כלומר, היבשת הישנה היא זאת שהחלה ויצרה את אותו המוצר.

"מה שקרה הוא שככל שהעולם הפך להיות יותר קטן, יותר גלובאלי, עם הרבה יותר סחר - הם הרגישו בצורך להגן על המקוריות שלהם.

"כך קרה, שבשנת 1958, נחתמה 'אמנת ליסבון' להגנה על כינויי מקור (AO). אגב, עד היום אין המון מדינות החתומות על אמנת ליסבון, להערכתי, כמה עשרות בודדות של מדינות (32 מדינות) וישראל הייתה בין המדינות הראשונות שניאותו לאשרר את האמנה והיא הצטרפה לאמנה בשנת 1961. "באופן מסורתי, כפי שאמרתי, מי שהתנגד לאמנת ליסבון היו המדינות החדשות יותר".

 

אבל בגדול מה זה אומר כינוי מקור?

עו"ד שלומוביץ: "לא אלאה את הקוראים ולכן לא אכנס להגדרה המשפטית של המילה, אבל בהגדרה המסחרית, כינוי מקור הוא שם של מקום המשקף כמה ערכים מוספים. א. מסורת וידע שקיימים באותו מקום. ב. מקוריות, כי כאן זה נולד ו-ג. ולא פחות חשוב - זה היתרון שיש למקום עצמו.

"עכשיו אם אתה תיקח את אותם אנשים, עם אותו ידע - כפי שאכן כבר קרה - למקום אחר, למשל, לקחת אנשים מיורק, אנגליה והעברת אותם לניו-יורק בארה"ב – לא הצלחת להעביר את הכול, כי כפי שאמרנו, חלק מהצלחת המוצר ולא משנה כרגע מהו, תלוי בתנאים ובמקום. בתנאים הגיאוגרפיים, באקלים, בסוג המים ועוד. זה אולי נשמע כמו סוג של מיסטיקה, אבל זו עובדה, משהו משתנה במוצר, כאשר אתה עובר מקום.      

"זה נכון להמון מוצרים. אספר לך כדוגמא סיפור שאינו קשור לכינוי מקור: אני נורא אוהב קפה ומאוד אוהב קפה מסוים שמכינים באיטליה. יש לי בבית מכונת קפה איטלקית, ופעם הראשונה שהכנתי בה קפה, לאחר שקניתי את הקפה האהוב עליי ממקום באיטליה, ליד הפנתיאון, 'יצא לי קפה מעולה, אבל לא אותו דבר.

"אז יש לי חבר ברומא, שטלפנתי אליו ואמרתי לו: 'עשיתי הכול, הקפה מקורי, המכונה איטלקית אבל הקפה לא יוצא אותו דבר, מה אני עושה לא נכון?' והוא עונה לי: 'כי אתה בטח משתמש במים של ישראל ולא במים מהאזור. קח בקבוק של מים סן בנדטו, שים במכונה ותראה שיצא לך קפה באותו הטעם'. 

"כך למשל, אנשי בירה 'גינס' טוענים שאפשר לשתות בירה גינס בכל מקום בעולם, אבל אם אתה לא שותה אותה בדבלין, זה לא אותו טעם. הטענה שלהם כבר לא קשורה למים, הם הרי משנעים את הבירה לכל מקום בעולם ובכל פאב תל אביבי תוכל לשתות גינס. אבל העיר, הם אומרים, זה העניין, אתה שותה את זה במקום אחר – זה כבר משהו אחר.

"הסקוטים, למשל, היו בונים את מבשלות הוויסקי שלהם, לפי מקור המים, קרוב למעיין מסוים, שהכי התאים למתכון הביתי הראשון שלהם. השעורה המשמשת להכנת הוויסקי משתנה מפה לשם, גם בהתאם לעונה או השנה, אבל מקור המים הוא זה שהיה קובע את איכות הוויסקי, הטענה היא שמדובר במוצר תלוי מקום, כלומר, פה הייתה מבשלת השיכר שלנו, זה היה ליד המעיין הזה ולכן הוויסקי יצא טוב.

"בין היתר, כינוי המקור בא להגן על משהו שהוא תלוי מקום. אמנם נתתי כדוגמא את המים, אבל זה יכול להיות המון דברים: אוויר וגורמים נוספים, אפילו לא מובנים. כאן אפשר לאזכר את המשפט המפורסם של נתן אלתרמן על תל-אביב: 'יש יפות ממנה – אך אין יפות כמוה'.

"כלומר, בהחלט יתכן שיכול להיות שיש לכם יותר טוב, אבל הוא לא כמו שלנו ובזה כל העניין – תקראו למוצר שלכם בשם אחר. לדוגמא, רוצים לעשות יין צרפתי בקליפורניה, יכול להיות שיש לכם יין מצוין, שמאוד דומה ליין המיוצר בצרפת, אבל תוכלו לקרוא לו יין קליפורני וזה אגב, מה שהאמריקאים עשו".

 

אז זה מה שאני שואל, נניח שאני יינן מקליפורניה, וייצרתי יין שמאוד מזכיר את יין בורדו. אני לא יכול לשווק אוו כיין בסגנון בורדו?

עו"ד שלומוביץ:"אז זהו שאתה לא יכול, כי בורדו הוא כינוי מקור וברגע שמשתמשים בו זו הפרת הזכויות של מי שמחזיק באותו כינוי מקור. עכשיו, אנשים בעולם החדש, אמריקה ואוסטרליה בעיקר אך לא רק – החלו לאט, לאט להתנגד לכל נושא כינויי המקור ולא הצטרפו לאמנת ליסבון.   

"מי שמטפל בעניין הקניין הרוחני, זה ארגון הקניין הרוחני של האו"ם, ששמו: WIPOוהוא הארגון שגם המרשם עובר דרכו (WIPO – World Intellectual Property Organization).

"מה שקרה בסוף שנות ה-80, תחילת שנות ה-90, זה שבשלב מסוים ארגון הסחר העולמי (WTO), החליט שגם הוא רוצה להתעסק בקניין רוחני, כי ממילא הוא מתעסק בכל הסחר בעולם, נושא שהפך לנכס המשמעותי ביותר של החברות שיש בעולם המתפתח וכל המאבקים הללו בין הארגונים, הולידו סדרה של הסכמים, שנקראים הסכמי טריפס (TRIPS Agreements), מכיל כל מיני הוראות המתייחסות גם לנושא קניין רוחני, אבל שהוא מפקח עליהם ולא WIPOמפקח עליהם. הם למעשה המציאו את המושג, GI – Geographical Indication, בעברית, הציון הגיאוגרפי, שהוא פחות או יותר כמו כינוי מקור אבל יותר רחב. החוק לאימוץ הסכמי ה-TRIPSבישראל אומץ ב-1999.

"להבדיל מכינוי המקור, שבנה לעצמו מערכת נפרדת מסימני המסחר, ציון גיאוגרפי, לא הגדיר לעצמו מערכת נפרדת וחיבר את המושג עם הסימן המסחרי. אתה רוצה לקרוא ליין שלך על שמך, ספק אם תהיה לך בעיה (אלא אם המותג כבר תפוש), אבל אם אתה רוצה לקרוא ליין שלך נניח יין תבור, הרי שהתבור זה כבר משהו שקשור לכינוי מקור.

"אני במקרה יודע שאין כורמים בהר התבור, אבל תיאורטית, אם כל הכורמים של הר התבור היו חוברים ביחד על מנת לרשום כינוי מקור ע"ש הר תבור, הוא היה צובר מוניטין בעולם ולאף אחד לא היה מותר לקרוא למוצר שלו תבור, רק ליין אחד, שזה השם שלו...".

 

אתה יכול להתנגד לשימוש באזור הגיאוגרפי שלך רק אם אתה רשום?

עו"ד שלומוביץ:"בציון גיאוגרפי - כן, אבל הרבה פעמים רושמים זאת גם כסימן מסחר. מה שנולד כתוצאה מהסכמי TRIPSזה שאסור לרשום סימן מסחר כציון גיאוגרפי, כלומר, אם ניקח לדוגמה את 'ענבי טלי' מלכיש, אסור  לכתוב 'ענבי לכיש' כסימן מסחר או ככינוי מקור. אמרתי כבר, שכינוי מקור הוא כינוי מוכר של תוצרת מסוימת ושיש קשר בין האנשים למקום ולבין אותה תוצרת.

"אם בלכיש יש אפשרות לגדל ענבים יותר טובים, לא יתנו לאחד המגדלים שם לרשום ציון גיאוגרפי או כינוי מקור אבל אם כל חקלאי לכיש, או יותר נכון - כל (רוב) מגדלי הענבים בלכיש ירצו לרשום כינוי מקור – הם יכולים.

 

באיזה מקרים כן היית מאשר ציון גיאוגרפי שקשור לסימן מסחרי?

עו"ד שלומוביץ:"תראה, אם כל הכורמים באותו אזור היו פונים לרשם סימני המסחר בבקשה לרשום את השימוש בשם של האזור לכל היינות המיוצרים שם, הוא יכול לאשר זאת ככינוי מקור. בעבר למשל, ליקבי רמת הגולן אשרו לרשום את האזור, בעוד שהיום לא היו נותנים להם לרשום את הסימן הזה. רמת הגולן זה מקום טוב ליקבים, כי יש שם  בין היתר אדמה בזלתית ואם מחר אני רוצה לפתוח שם יקב, אני רוצה גם להשתמש בשם רמת הגולן והיום אסור לי. באותה התקופה לא הייתה מודעות לנושא במשרד המשפטים, וכך הם הצליחו לרשום את אותם שמות, מה שהיום קרוב לוודאי שלא היה מאושר.

"לעומת זאת, בתקופתי אושר לרישום השם: 'יקב הרי הגליל'. למה? כי הרי הגליל לא מוגדר כאזור גיאוגרפי, אין מקום כזה. יש גליל, יש גליל מערבי, יש גליל עליון, תחתון, אצבע הגליל – אבל הרי הגליל זה לא אזור מוכר, אלא דמיוני. נכון שמדובר בהרים שנמצאים בגליל אבל זה לא אזור תחום כלשהו שידוע בכתובים.

"עכשיו, מה שהתפתח בארצות אירופה, זה מוצרים שנקראים על שם המקום ממנו הם באים, כאשר הבולט ביותר זה ביינות, למשל בורדו, שקשור לחבל בורדו בצרפת, קיאנטי (יין אדום המיוצר מ-70% ענבי סנג'ובזה, 15% ענבי קאנאיולו ו-15% ענבי מלוואזיה ביאנקה), שקשור לחבל קיאנטי בטוסקנה, איטליה, קונייאק (Cognac), שמפנייה, ארמנייאק (Armagnac). כך למשל, רק ברנדי שיוצר באזור קונייאק, יכול להתהדר בשם קונייאק".

 

אבל אם למשל, אני מחלבה ואני מייצר גבינת פרמז'ן, אין לי ברירה אלא לקרוא לזה פרמז'ן, כי אחרת לא ידעו מה אני מוכר. מלחבות גדולות, למשל, עושות שימוש במילים כמו גבינה בסגנון רוקפור או גבינה בסגנון פרמז'ן גם כן...

עו"ד שלומוביץ:"אז זהו, כאן באה הטענה שאסור לך! אסור להשתמש במילה פרמז'ן. עכשיו, יש מקומות שלא שמעו עלינו ולא עשו להם דבר. למשל, מחלבות בישראל עושות שימוש באותן מילים ולא עשו להן דבר. למה? או שאנשים באיטליה לא יודעים על כך או שכנראה אחוז המכירה כאן לא מספיק גדול בשביל לצאת למאבק משפטי על השימוש במילים, אז הם לא עושים דבר בנדון. ".

 

איפה זה לידי ביטוי, נושא הכינוי מקור?

עו"ד שלומוביץ:"לאחרונה הנושא בא לידי ביטוי, כשמדינות מתפתחות גילו את השימוש בכינוי מקור. אגב, לישראל מאז שחתמה על אמנת ליסבון יש רק כינוי מקור אחד, וזה Jaffa. בשנת 2006 רשם סימני המסחר במשרד המשפטים ביטל להם את זה, היה ערעור ומסיבות  פוליטיות – החזירו להם את הזכות להשתמש בכינוי הזה. עכשיו, כשמבטלים בארץ המקור – זה מבוטל בכל העולם".

 

למה הוא ביטל להם את זה?

עו"ד שלומוביץ:"כי בזמנו המועצה לגידול ושיווק פרי הדר נתנו אישור לדרום אפריקה לגדל ולשווק פרי הדר תחת שם המותג JAFFA, זה כאילו נוגד את עקרונות כינוי המקור. זה פוגע, כי אם אתה בעצמך אומר שאתה לא רוצה שאחרים ימכרו תפוזים תחת השם Jaffaאז איך אתה יכול לתת למגדלים מדרום אפריקה לעשות זאת...".

 

מה שיעניין חקלאים רבים בישראל, זה כמה עולה לרשום כינוי מקור וכמה זמן אורך עד שמאשרים לך כינוי מקור?

עו"ד שלומוביץ:"תראה, האגרה עצמה היא לא גבוהה, בוודאי לא כמו סימן מסחר – זה פחות מאלפיים שקל. צריך לעשות לזה בחינה ובמידה וזה אושר – זה נשלח למדינות החברות באמנת ליסבון - עשרים ומשהו מדינות, אבל במקביל אפשר לרשום סימן מסחר, מה שנקרא סימן מסחר קיבוצי (או סימן מסחר מאשר). כמו שאמרתי, אם כל הכורמים בהר תבור ירצו לרשום לו כינוי מקור וסימן מסחר 'הר תבור', הם יכולים אם הם יתאגדו לצורך העניין. מאשר, זה אומר שזה שייך לגוף שמאשר למבקשים להשתמש בו.

"למשל, הסימן של מכון התקנים הישראלי הוא סימן מסחר מאשר. מה זאת אומרת? הרי מי שמשתמש בסימן המסחר של מכון התקנים הם היצרנים, שרוצים להראות לצרכנים שהמכשיר מאושר ע"י תקן של מכון התקנים. כלומר, היצרנים מקבלים אישור מהגורם המאשר לרשום את הסימן של המכון (ת"י – תקן ישראלי). אלה הם סימנים שבנויים על עיקרון לפיו, אנו מוותרים לרגע על התחרות ביננו ומסתכלים בראיה גלובאלית על היכולת שלנו לעשות ביחד את הדברים.

"עכשיו, גם בפארמה יש עשרות יצרני חלב וגם יצרני גבינה ויש ביניהם תחרות, פה בארץ אולי לא כל כך מכירים אותם אבל באיטליה אתה קונה גבינה של זה, גבינה של זה, אבל במוצרים של כולם כתוב פרמז'נו (באיטלקית: Parmigiano) ומתחת רשום שם המחלבה. הם על מנת למנוע מצב שבו אחרים יקראו פרמז'נו לגבינה שלהם, התאגדו ורשמו ביחד כינוי מקור על המילה פרמז'ן.

"אותו דבר ברוקפור, הרי יש הרבה גבינות כחולות, אבל ברוקפור רצו לייחד את הגבינות שלהם מהשאר. אז התאגדו כל המחלבות ברוקפור ורשמו גם כן כינוי מקור, אלה יש להם את הדניש בלו, ולזה יש את הגורגונזולה, האיטלקית, כל אחד יש את הגבינה שלו, אבל הכינוי נמצא בשימוש רק באזור. כך למשל, אפילו באיטליה, אם אתה מייצר גבינה כחולה - אתה תוכל להצהיר על העטיפה שהגבינה שלך היא גבינה כחולה, אך לא תוכל לקרוא לה רוקפור או דניש בלו. באירופה לא תמצא מישהו שיכתוב על המוצר: 'בסגנון רוקפור', אין דבר כזה, כי זה אסור.

 

אמרת שזה מתפתח במדינות מתפתחות

עו"ד שלומוביץ:"כן, במדינות המתפתחות הבינו שאפשר לבנות את הכוח של המותג, באמצעות רישום של כינוי מקור, אתה רואה את זה גם באפריקה וגם בדרום אמריקה. כאן אני קורא לחקלאים וליצרנים בישראל, יש לנו בנושא הזה חוק וזה הזמן לנצל את הכוח המשותף שלנו וכך נוכל ליצור שווקים שבהם יהיה לנו יתרון תחרותי.

 

מה זה אומר?

עו"ד שלומוביץ:"כפי שאמרתי, גם באזורים בהם יש רישום של כינוי מקור, יש עדיין תחרות. כשענף נהיה מאוד, מאוד גדול ומכובד - כמובן שיש תחרות, למשל בתעשיית הקונייק, יש תחרות בין רמי מרטיין להנסי ויצרנים אחרים של קונייק – תחרות פנימית.

"אבל במקומות בהם אתה קצת יותר חלש ואתה רוצה להתאגד, עדיף לך ללכת על כינוי מקור. למשל, יצרני ברנדי איטלקיים ואפילו יצרני ברנדי צרפתיים, שאינם מאזור קונייק אינם יכולים לקרוא למוצר שלהם קונייק, אלא ברנדי, למרות שאופן ייצור המוצר כמעט זהה".

 

ישבנו ושאלנו את עצמנו, איך יכול להיות שארץ כמו שלנו, שמוכרת לכל העולם בזכות התנ"ך, לא ניצלה את כינויי המקור ולא רשמה יותר מכינוי אחד?

עו"ד שלומוביץ:"לא השתמשנו, זו עובדה. אני חושב שתקופה מאוד מאוד ארוכה - בשנים שכל נושא כינוי מקור התחיל - תפוזים  היה הכוח שלנו ולכן את Jaffaרשמנו ועם זה רצנו... לדעתי, גם לא כל כך היינו מודעים ליכולת לעשות את זה, לא לפוטנציאל הכלכלי שעומד כתוצאה מזה ולא ליכולת לעשות זאת.

"זה לא קשור למחיר השקעה או בעייתיות אחרת, ממש לא, פשוט לא היינו מודעים לכך, למרות שהיו המון נושאים שיכולנו לרשום, שתבין זה לא רק ליין וגבינות אלא זה יכול להיות למכלול ענק של מוצרים. למשל, בעבר, דחיתי בזמנו בקשה של מישהו שרצה לרשום 'עין גדי קוסמטיקס' (מוצרי קוסמטיקה), כי עין גדי זה ציון מקום שקשור לים המלח ולכן אתה לא יכול לרשום אותו, אבל נניח שהיו רוצים לרשום ים המלח בעין גדי ולרוץ עם זה, יתכן שהיו נכנסים למריבה עם הירדנים..."

 

יש מוצרי אהבה ים המלח...

עו"ד שלומוביץ: "כן אך זה לא מופיע ככינוי מקור. כאן היה מדובר ביצרן אחד, אז לא ניתן היה לאשר, כפי שאמרתי לך – כינוי מקור זה רק כשיש הרבה יצרנים שמתאגדים. יש לנו המון תחומים שיש לנו צורך ברישום כינוי מקור, למשל, אם איגוד מגדלי עופות לרביה יתאגד לרישום כינוי מקור ל'ענק 2000' שהוא פיתח אותו כזן לפיטום – זה כבר מוצר שכבר מוכר ונמכר ברחבי העולם והעובדה שמצורף לו כינוי ידוע מישראל, למשל, תל-אביב, גליל או מה שזה לא יהיה – יכול לקדם עוד יותר את המוצר.

"דוגמאות מהעולם הרי לא חסרות, למשל, סיגרי הוואנה (Cuaba) מקובה של הקובנים, המכסיקנים יש להם טקילה (Tequila), שיכול לבוא רק מאזור טקילה במכסיקו ולא מאזור אחר".

 

מה לגבי חברה כמו "מגדלי ערבה", זה כמו כינוי מקור, לא?

עו"ד שלומוביץ:"נכון, זה מעולה, אם כי זה לא רשום ככינוי מקור. כעיקרון אם מישהו בערבה ירצה להשתמש בשם ערבה הוא יוכל, אבל במקרה הזה זה מסובך. אם זה רשום למעלה מחמש שנים, קשה לבטל את זה, אבל החברה עצמה יכולה לרשום זאת ככינוי מקור.

לצערי, בארץ רשום רק אחד, Jaffa. אף איגוד או ארגון לא אמר 'בואו נלך ביחד ונרשום כינוי מקור על האזור שלנו'. אגב, זה לא חייב להיות על יישוב, ויכול להיות מותאם למוצרים רבים. למשל בפרמה קיים כינוי מקור מוצרלה דה-פארמה, יש פרושוטו דה-פארמה, סוג של האם (בשר חזיר). העיר פרמה ממוקמת בחבל אמיליה רומניה. העיר רג'יה אמיליה, ממוקמת באותו מחוז וזה מה שמרכיב את כינוי המקור: פרמז'נו רג'יאנו, שמות שתי הערים הללו.

"הרבה פעמים השם מורכב מהמקור ומשם המוצר, למשל, אם ירשמו כינוי מקור לערבה, כל אחד ממגדלי האבטיח בערבה יוכל להשתמש בשם מוצר: 'אבטיח ערבה'.   

"איך זה קרה באירופה? באירופה יש מה שנקרא קונסורציום, כלומר, התאגדות של יצרנים או מגדלים מאזור מסוים, על שמם רשומים כינויי המקור, על שמם רשומים סימני המסחר והם אלה שגם עומדים ומפקחים על שיטת ייצור מסורתית וייחודית לאותו מוצר. יוצרים תקינה מסוימת שמחייבת את כולם, כי אתה לא יכול סתם לבוא ולומר שהמוצר שלך ייחודי כי אתה אומר שהוא כזה.."

 

חשבתי שבאירופה כל נושא כינוי מקור בא בגלל המסורת הארוכה של הייצור...

עו"ד שלומוביץ:"בהחלט, הקונסורציומים באירופה קיימים מאתיים ולעתים 400 ואף 600 שנה, כל נושא הכינוי מקור קיים מ-58' שזה גם כן כבר למעלה מ-70 שנה. אבל המטרה העיקרית שעומדת מאחורי התאגדות הקונסורציום היא לדאוג שהמותג יהיה חזק ושיעמוד בתנאי סף מסויימים. למשל בגבינת פרמז'נו לא מספיק שהמוצר יוצר בפארמה אלא גם הפרות עצמן חייבות להיוולד, לגדול ולתת את החלב בפארמה וכל הכללים הללו בסופו של דבר משתלמים מהבחינה הכלכלית, כיוון שגבינת פרמז'נו נמכרת ביותר כסף מכל תחליף. לכן, חשוב לאותם התאגדויות לשמור על שורה של כללים, שמביאים לתוצאה המעולה, שמהווה את המוצר המוכר והידוע הזה".

 

הגבינה הזאת היא גם המצאה, כלומר תהליך הייצור אף יוצר ושוכלל באותו אזור, לא?     

עו"ד שלומוביץ:"במקרה הזה ובהרבה מקרים אחרים – כן, אבל זה לא חייב להיות. נכון שיש מיליון ואחד סוגי גבינות, אבל הדרך ליצר אותן היא בדרך כלל דומה. מה שמבדיל ביניהן בדרך כלל הם התנאים האזוריים. למשל, אם גבינה מסוימת עשתה שימוש באנזים מסוים לגיבון, אז באותו אזור האנזים נוצר אחרת מאנזים או עובש באזור אחר, בגלל תנאים גיאוגרפיים, אקלימיים ועוד, שמאפיינים את האזור הזה בלבד. לכן, יש לנו את העושר העצום, המגוון - את שלל הגבינות ברחבי העולם. ללא השונות הזאת - כל הגבינות היו נראות אותו דבר".

 

אני מתכוון לעובדה, שבישראל למשל כשאומרים פרמזן מתכוונים לגבינה מרוסקת המשמשת לספגטי או מאכלים איטלקיים אחרים...

עו"ד שלומוביץ:"נכון והאיטלקים אגב גם אוכלים אותה בתור תבלין ותוסף למאכלים, אבל הייחודיות של הגבינה שחיכו זמן רב עד שהגבינה תאבד מהנוזלים שלה ותתקשה, מה שיאפשר את הפירורים. זה אחד הדברים שמאפשר להם לגבות עליה יותר כסף.

"יצרן חלב בפארמה, למשל, יכול לגבות תמורת החלב שלו 30% יותר מאשר יצרן חלב באזור אחר. למה? כי זה מעצים את הכלכלה המקומית, לא רק את יצרני הגבינות אלא את כולם – כולם משתתפים ונהנים מהעוגה. כי הגבן לא יכול לקנות חלב מהיכן שהוא רוצה, הוא כפוף לתקנות שאומרות שהוא חייב לקנות חלב שבא גם כן מהתחום. לכן הגבינה שלו יותר יקרה מגבינה שיוצרה בחוץ, בין היתר, גם כי שילם יותר לרפתן.      

"נכון שגבינות ויינות הם מוצרים מורכבים, אבל הניסיון מוכיח שעדיין שווה לרשום אותם בהסכמה ככינוי מקור. גם בארץ, יש מספיק ייננים בגליל ובגולן – אם ביקבי רמת הגולן יבינו שזה לא בא לחתור תחתיהם. היום למשל קשה לעשות זאת, כי יקבי רמת הגולן באו בשלב מאוד מוקדם – כשלא הייתה לנושא מודעות במשרד המשפטים, ורשמו את ירדן, חרמון, גמלא ורשמו עוד המון דברים, שהיום כבר לא ניתן להפכם לכינוי מקור, אלא בהסכמת יקבי רמת הגולן. היום אלה הם סימנים מסחריים שלהם, על יין, כלומר, אתה לא יכול לייצר יין נוסף ששמו ירדן...".

 

אז מה אתה מציע, לא היו מודעים וזה יצר מציאות ש...

עו"ד שלומוביץ:"בדיוק זה מה שאני אומר, שלא חייבים לריב. כל יקבי הבוטיק בגולן ובגליל לא חייבים לבוא עכשיו ולהתכתש עם יקבי רמת הגולן על אותם שמות, החכמה היא איך לשלב כוחות ביחד. אגב, בהחלט ניתן להשתמש במילה גולן, יש עוד יינות שעושים במילה הזאת שימוש, יש שאטו גולן, כלומר, אין רמת הגולן אבל יש גולן, זאת אומרת עדיין ניתן לרשום כינוי מקור על האזור, להגיע להסכמה ולהסתדר ביחד בהמון תחומים. אגב, לא חייבים ללכת דווקא על יצרנים, יש מקום שמגדלים יכולים לרשום אותו".

 

מה לגבי "כרמל", מותג ישראלי ידוע בינלאומי שבעלות כרמל-אגרקסקו, אבל הוא גם כינוי מקור..

עו"ד שלומוביץ:"זה נכון, הוא גם כינוי מקור אבל בגלל שהוא בשימוש כל כך הרבה שנים, יהיה קשה לגעת בו. אבל כמו שאמרתי, לא חייבים לריב, אם כרמל-אגרקסקו יכנסו לכל עניין כינוי המקור, זה רק ישפר את התוצאות ובמדינות רבות אחרות הבינו את הדבר הזה מזמן".

 

אז יש לנו למעשה בעיה עם נושא שמוכר באירופה ושאינו מוכר באמריקה ואוסטרליה...

עו"ד שלומוביץ:"בעניין המאבק בין העולם החדש לעולם הישן, אחד הדברים שהביאו את נושא כינוי המקור לתודעה הייתה המלחמה שמתנהלת בכל רחבי העולם – בארץ היא כבר הסתיימה איכשהו בפשרה – בין שתי חברות בירה, מלחמה שאגב טרם הסתיימה ברחבי העולם.

"חברה אחת היא צ'כית -  לצ'כים יש המון כינויי מקור – וכאן מדובר בכינוי מקור שרשמו בשנת 1975 לבירה, על המילה 'באדווייזר' (Budweiser) והמילה 'באד' (Bud).והנה, קמה לה חברה אמריקנית - שהעתיקה או שלא העתיקה - מן החברה הצ'כית את שם המותג והחלה לייצר את הבירה, תחת אותו השם ובשלב מסוים, אף החלה לשווקו באירופה.

"בשלב הזה קם האיחוד האירופאי על הרגליים ואמר: 'יש לנו זכות על השם הזה, כי הוא רשום כ'כינוי מקור'. כידוע האמריקאים לא מכירים בכינוי מקור ומלבד זאת הם טענו כי מדובר במותג שלא רשום כסימן מסחרי באמריקה ולכן זה בסדר. צריך להבין שהצ'כים לא רשמו סימן מסחר באמריקה כי לא מכרו את הבירה שלהם באמריקה ובארה"ב אתה לא יכול לרשום סימן מסחרי אם אתה לא מוכר אותו או מתכוון להשתמש בו (לשיווק) בתוך תקופה שאינה עולה על חצי שנה. בשורה התחתונה, כך החלה מלחמה משפטית בין היצרנית הצ'כית ליצרנית האמריקנית, בבית משפט העליון של האיחוד האירופאי והמוסדות האירופאיים (ראה מסגרת)".

 

נח, לסיכום הראיון, מה אתה מציע לחקלאים – נניח שאנחנו קבוצה של חקלאים שמעוניינת לרשום כינוי מקור באזור כלשהו בארץ. עקרונית, מה עלינו לעשות? למי עלינו לפנות? במה זה כרוך?

עו"ד שלומוביץ:"כעיקרון, אנחנו בין המשרדים  שמתמחים ומסוגלים להעניק ליווי מקיר לקיר בנושא ובתהליכי הרישום מתחילתו ועד סופו. התהליך הוא כזה: בשלב ראשון, צוות של הוגי הרעיון, מורחב ככל האפשר, צריך לשבת ולחשוב, מה הוא אותו שם אזור/ישוב/חבל ארץ שרוצים לרשום. מלבד זאת, צריך לראות שבאמת אותה קבוצת אנשים נותנת ייצוג למי שמתגורר ומייצר את המוצר שהם מייצגים.

"כאן אני חייב להוסיף, שאם יש כבר ארגון מסודר שקיים – זה הרבה יותר קל. במקרה של החקלאים, זה יכול להיות ארגון מגדלי פירות, ארגון מגדלי ירקות, או ארגון מגדלים אזורי, נאמר, תיאורטית, ארגון מגדלי המנגו בבקעת הירדן. אפשר להקים או להצטרף לארגון אזורי. תמיד כדאי לקום וללכת ובשלב ראשון לדבר עם משרדי התמ"ת והחקלאות. חשוב לדעת, שיש במשרדי התמ"ת והחקלאות תמיכה במהלך ושעושים אותו נכון וע"פ הכללים הדרושים.

"אם יש ארגון יציג, הוא יכול לקבל החלטה על כינוי מקור, ככל תהליך אחר שהוא מקבל החלטות, אם בישיבת הנהלה או בישיבת מזכירות וכיו"ב. לגבי חקלאים, יש המון אגודות שיתופיות שהן אזוריות, כמו צמח, גרנות, מילואות ועוד.

"אם לא מדובר בארגון קיים אלא מספר חקלאים שמעוניינים בכך, עליהם להשיג ולצרף כמה שיותר חקלאים, השותפים לרעיון ולצרפם לשורותיהם. עליהם לפנות למשרד החקלאות, כפי שאמרתי, להשיג תמיכה למהלך, על מנת לקבל עזרה במימון, אם לא ברישום אז בהמשך. למה זה חשוב? כי משרד החקלאות עצמו יכול להתנגד ובכלל עדיף שיתמוך בהם.

"אלה הם כעיקרון התהליכים הפרוצדוראליים הראשונים. אז יושבים ומחליטים מה הוא המוצר ומה הם התנאים הייחודיים שלו. אגב, יש מוצרים שאין להם המון תנאים ראשוניים, ואפשר פשוט להחליט, כן משקיעים או לא משקיעים בכינוי מקור, או לחלופין מחליטים שמשתמשים רק בזן מסוים ויחיד של עגבניות, שייחד את האזור כולו משאר האזורים".

 

כמה זמן אתה מעריך נחוץ לקבוצת חקלאים, מרגע הבקשה והפניה אלייך ועד לרגע קבלת האישור על כינוי מקור בינלאומי?

עו"ד שלומוביץ:"מאוד קשה להעריך, זה כמובן משתנה, אבל אני חושב שהוגן להגיד שבארץ בתוך תקופה של כשנה, ניתן לרשום ישוב או אזור מסוים ככינוי מקור, יכול להיות שאף פחות מכך. לרשום את כינוי המקור גם כסימן מסחרי, אני מעריך שייקח עוד שנה. אורך התקופה מאוד תלוי באם יש התנגדויות או לא ואם עושים את הדברים נכון – אין סיבה שתהיינה התנגדויות.

"זה לא כמו גבינת פטה, משהו שכבר קיים ובא מישהו ודורש לקרוא לגבינה שלו פטה, שהרי אין היום מישהו שבא ודורש לקרוא למוצר שלו חיפה, גליל או גולן או מה שזה לא יהיה.

"למשל, חברה חדשה כמו 'גליל אקספורט' יכולה לראות את הפוטנציאל הגדול בכינוי מקור, כיוון שמדובר בהתאגדויות של חקלאים שאין להם שאיפה להגדיל את התחרות בינם לבין עצמם, אלא יש כאן עניין להתמודד ביחד מול המתחרים בחו"ל ולפדות יותר תמורה על המוצרים. למשל, אם יש להם אבוקדו, הם יכולים לכנות אותו  'אבוקדו גליל' ואם יש מנגו, אז 'מנגו גליל', ואת כל זאת, יש להגיש בבקשה, במקביל לבקשה לרישום כינוי המקור. ואם אתה נלחם שאף אחד לא ישתמש בשם כינוי המקור שלך, אתה מקבל את השם שלך.

"אני חייב להדגיש, למי שלא הבין – זה לא שהאבוקדו נהיה מידית כמו מוצר של 100 שנה של פארמזנו או של קונייק, זה לוקח זמן עד שזה מתחיל להיבנות ובימים המודרניים שאנחנו חיים בהם, זה תהליך מואץ אך עדיין תהליך שאורך זמן.

"לאחר שהקבוצה מוודאת שהיא מקבלת תמיכה ושהיא קיבלה את ההחלטות הנכונות, היא מגישה בקשה לרישום – גם של סימני מסחר וגם של כינוי מקור. את הבקשה מגישים לרשם הפטנטים ברשות הפטנטים של משרד המשפטים, בקשה לרישום סימן מסחר בינלאומי ובקשה לרישום כינוי מקור בינלאומי. לאותו מוצר, למשל, אפשר לרשום כמה סימני מסחר וכיום אפשר לא רק מילים - אפשר לרשום גם עיצוב - זה תהליך".

בתמונה: עו"ד נח שלומוביץ, לשעבר סגן רשם הפטנטים במשרד המשפטים

פורסם במשוב חקלאות, ירחון החקלאות המוביל בישראל. גליון מספר 283, אוגוסט  2012


תגיות : עו"ד נח שלומוביץ, משוב, משוב חקלאות, כינוי מקור, מותג, Jaffa , חקלאות,