קבוצת משוב 11-12 ביוני 2019
התערוכה הבינלאומית השנתית
לשיווק תוצרת חקלאית טרייה
 
חיפוש

מועדון הכותנה


11.12.2014

ענף הכותנה שלפני שנות דור היווה את רוב החקלאות הצמחית בישראל, הצטמק לכדי כעשירית מגודלו בשיא. מאידך, הענף השתכלל, הן בזנים והן במיכון - והרווחיות השתפרה. ראיון עם מנכ"ל מועצת הכותנה, אורי גלעד

אבי פז ועמוס דה-וינטר

בדרך למשרדי מועצת הכותנה בהרצליה, אנחנו שומעים ברדיו על סגירת מפעל "מגבות ערד", עוד מפעל בענף הטקסטיל שייסגר, לאחר עשרות שנות פעילות, ענף שפרח כאן בעבר ועתה נעלמים שרידיו האחרונים.
במשרדי המועצה נפגשנו לראיון עם אורי גלעד, חבר קיבוץ גבעת השלושה, המכהן כמנכ"ל מועצת הכותנה מזה תשע שנים ברציפות. לדברי גלעד, בשיא פריחתו התפרש ענף הכותנה על רוב שטחי החקלאות הצמחית בישראל.
גלעד: "קצת רקע על הענף: כותנה זורעים בחודשי מרץ-אפריל, כאשר הקטיף מתבצע בחודשי ספטמבר-אוקטובר, בעיקר באוקטובר. בעבר היו קטפות דו-טוריות רבות (מסוגלות לקטוף בו זמנית שני טורים של צמחי כותנה) בישראל. הקטפת שופכת את הכותנה לעגלת ביניים, ששופכת אותה למהדק, שמייצר ערימה מהודקת (Module), השוקלת כ-9 טון. ולבסוף, את הערימה המהודקת לוקחים במשאית מיוחדת למנפטה. יותר מאוחר נכנסו לשימוש גם קטפות של 4 טורים ושל 6 טורים.

"בשנים האחרונות נכנסה לשימוש טכנולוגיה חדשה של קטפות מהדקות. קטפת מהדקת קוטפת את הכותנה, מהדקת אותה לגליל, במשקל של 2.7-2.5 טון ועוטפת אותה בפלסטיק. ישראל הייתה בין המדינות הראשונות בעולם שאימצו את הטכנולוגיה החדשה. בשנה הראשונה היו רק שתיים כאלה, בשנה השנייה והשלישית היו 5-4 וכיום, 4 שנים מהגעת הקטפת המהדקת הראשונה יש בישראל כבר 9 קטפות מהדקות. כיום, בערך שני שליש מהכותנה בארץ נקטפת בקטפות המהדקות.
"הקטפת קוטפת כותנה גולמית (כותן) המכיל קצת יותר מ-50% גרעינים; 34%-33% סיבי כותנה והשאר לכלוך. הערימה או הגלילית מגיעה למפעל שנקרא מנפטה, שתפקידה להפריד את הסיבים מהגרעינים ומהלכלוך. בסיום התהליך המנפטה אורזת את הסיבים בכריכות (Bale*) ששוקלות 230 ק"ג. בעבר נעטפו הכריכות ביוטה, אחר כך בכותנה ובשנים האחרונות אנו עוטפים אותן בפלסטיק. הגרעינים יוצאים בנפרד והולכים להאבסת בקר.
"כותנה משמשת חומר גלם לתעשיית הבדים ולתעשייה נדרשת אחידות. בנוסף: זה שקונה את הכותנה לא רואה את מה שהוא קונה, רכישת סיבי כותנה מתבצעת לפי פרמטרים בסטנדרט עולמי. את הכותנה מאפיינים המון פרמטרים, למשל: חוזק, אורך, עובי, צבע, ניקיון. את הפרמטרים הללו אתה צריך להעביר לקניין, בשביל שיקנה את הכותנה.
"כיצד מעבירים את הפרמטרים? מכל כריכה אנחנו לוקחים דוגמא שמגיעה לאחר הניקוי במנפטה למכון המיון וכל כריכה מקבלת "תעודת זהות".

כלומר, ממש כמו באצווה תעשייתית...
גלעד: "נכון מאוד. ב"תעודת הזהות" הזו מצויינים רמת הניקיון של הכותנה, צבעה, חוזקה, עוביה ורמת האחידות שלה. יש קרוב ל-20 פרמטרים שחיוניים לקונה, המעוניין לדעת מה אורך הסיבים, מה החוזק, האחידות ואת כל מאפייני המוצר. לאחר קביעת הפרמטרים אנחנו שמים את הכותנה במחסנים ומוכרים לפי אותם פרמטרים".

אני מניח שזה מוצר שאין לו מגבלה של חיי מדף, אז מה קורה הלאה?
גלעד: "נכון שיחסית למוצרים חקלאיים אחרים, מדובר במוצר עם חיי מדף ארוכים וזה יתרון. בוודאי ניתן לאחסן כותנה 5-3 שנים. יש לזכור שבכל אופן זה מוצר חי. פעם חשבו שגם מעבר ל-10-5 שנים אין בעיה לאחסן. אבל למשל לסינים שמאחסנים לתקופות ארוכות היו בעיות, שנוצרות אם לא מנקים את הכותנה כפי שצריך, בכל זאת נותר קצת לכלוך בפנים. בסך הכול מדובר בחיים ביולוגיים שיש בכל חומר חי.     
"מילה על הכותנה שמגדלים בישראל: אנשים רבים יודעים שיש שני סוגי כותנה עיקריים, כותנה רגילה בשם אקלה וכותנה ארוכה ששמה פימה.
"אפשר לטעות ולחשוב ששני הזנים האלה מגודלים בערך באותם שיעורים. למעשה, הפימה היא מוצר נישה. בסך הכול כמות הפימה בעולם היא בסדר גודל של כ-2% מכלל יבול הכותנה. אם בעולם מגדלים כ-25 מיליון טון, אז מתוך זה כחצי מיליון טון הם סיב ארוך - הפימה וגם הכותנה המצרית, שגם היא ארוכה ואיכותית.  
"בעבר, גידלו בישראל כמעט רק אקלה. לקח זמן עד שהכניסו את הפימה, שהיא כותנת פרימיום - יותר ארוכה, וחזקה - בקיצור, יותר איכותית. לדוגמא במוצר הסופי, על המדף סט מצעים סינתטי יכול לעלות 60 דולר, סט מצעי כותנה (אקלה) יכול לעלות 100 דולר ואילו סט מצעי כותנה מפימה יכול לעלות החל מ-250 דולר".

כמה אקלה מגדלים היום בישראל?
גלעד: "אפשר להגיד שהיום כמעט ולא מגדלים אקלה. אנחנו מגדלים היום בעיקר פימה ובעשר השנים האחרונות, חברת 'הזרע' מקבוצת 'לימוגרין' יצרה מכלוא ייחודי בעולם – של אקלה ופימה. למכלוא הזה אנחנו קוראים אקלפי (צירוף של אקלה ופימה). היום המושג אקלפי הפך להיות מושג מוכר בעולם. כמובן שזה גם המותג של המכלוא. אגב, 'הזרע' הם היחידים שיודעים לעשות מכלוא בין מיני של אקלה ופימה בעולם.
"בשנים האחרונות אנו מגדלים גם אקלפי, שמטבע הדברים תכונותיו הם באמצע: האורך שלו בין אקלה לפימה, החוזק שלו בין אקלה לפימה. יבול האקלה גדול יותר מזה של פימה וגם היבול של האקלפי יותר טוב משל הפימה. ממש מוצר ביניים".

ואת האקלפי מגדלים, מן הסתם, במקומות אחרים בעולם.
גלעד: "בוודאי. 'הזרע', כפי שאתם יודעים, היא חברה בינלאומית. אני לא יכול לדבר בשם 'הזרע' אבל למיטב ידיעתי מגדלים גם ביוון, ספרד, ארה"ב וארצות נוספות".

מה שאתה אומר, זה שפה בארץ כבר לא מגדלים את הכותנה ה'רגילה'...
גלעד: "נכון, במיוחד בשנה-שנתיים האחרונות".


 

ואיך נקבעים המחירים?
גלעד: "בדרך כלל, הפער הרב-שנתי במחיר בין האקלה לפימה הוא בסדר גודל של 1 ל-1.8 במחיר, אבל היום האקלה היא 70 סנט והפימה היא 1.80 דולר.
"לפימה יש חסם כניסה גיאוגרפי - היא צריכה קיץ יבש. אנחנו טועים לפעמים לחשוב שקיץ זו עונה יבשה וחורף זו עונה רטובה שיורד בה גשם, אבל ברוב העולם זה לא כך. בחצי הכדור הצפוני, למשל. אנחנו יודעים שבאירופה יורד בקיץ גשם ושבמזג אוויר טרופי, יורד בקיץ גשם. זאת אומרת שהרצועה של קיץ יבש היא מאוד צרה יחסית ובאמת שימו לב היכן מגדלים סיב ארוך: בקליפורניה, במצרים, בסודן וגם במדינות הענק סין והודו יש את הרצועה הגיאוגרפית הספציפית הזאת.
"אצלנו, בארץ, מגדלים כותנה איכותית מסיב ארוך מגבול הלבנון ועד שבטה - כלומר בכל חלקי הארץ. הרי בארץ לא יורד גשם בקיץ. יש אזורים לחים, יש אזורים יותר טובים ופחות טובים, אבל ניתן לגדל כותנה בכל הארץ. בעבר, כאשר גידלו כותנה ברוב שטחי החקלאות, ממש גידלו כותנה בכל הארץ".

בארץ מדברים המון על חקלאות מדברית. אם מחר מייצרים פתרונות השקיה, הרי יש שטחי ענק בנגב...
גלעד: "נכון מאוד. אתם ודאי מכירים את תאגיד החקלאות הגדול ביותר בארץ, 'מושבי הנגב'. הם מגדלים כותנה באזורים מדבריים. גם בשבטה וגם באזור אופקים".

בעבר, ענף הכותנה היה גדול, כמו שאמרת, אחד מהמובילים בחקלאות...
גלעד: "נכון, בעבר בשנת השיא כלל הענף 660 אלף דונם, בתקופה שכל החקלאות המושקית (גד"ש) במדינת ישראל השתרעה על פני כ-850 אלף דונם. מאז היקף השטחים המושקים ירד מעט והיום נדמה לי שהיקפם כ-650 אלף דונם. השנה יש בארץ 70 אלף דונם כותנה".

קצת יותר מעשירית. מה הסיבות לצמצום בענף?
גלעד: "יש שתי סיבות עיקריות לירידה של הכותנה: זמינות המים ומחירי סיבי הכותנה. לנושא המים ענף הכותנה נתן תשובה. גם בשנים היותר בעייתיות השתמשו במי קולחין והענף יכול היה להשתמש במי קולחין מכל סוג שהוא, כיוון שלא אוכלים את הכותנה.
"הסיבה השניה, שהיא בעיני הסיבה העיקרית, היא שמחיר הכותנה בשוק העולמי ירד. לדוגמא, כמעט בכל מקום שמגדלים היום תפוח אדמה פעם גידלו כותנה. אם היה יותר כדאי לגדל כותנה מתפוחי אדמה אז היו מגדלים כותנה. היום יש בארץ, למשל, 100 אלף דונם אבטיח מללי - אבטיח שנועד לגרעינים לפיצוח. ברור שאם היה יותר כדאי לגדל כותנה, היו מעדיפים לגדל על 100 האלף דונם הללו כותנה.
"אני לא אומר שהיה מים לתת ל-660 אלף דונם כותנה, אבל מים ל-350-300 אלף דונם היה אפשרי. זאת אומרת, שחלק מהירידה מהענף נבעה מזה שלא היו מים להשקיית 660 אלף דונם, אבל הבעיה העיקרית הייתה הירידה במחירי הכותנה העולמיים. צריך לזכור שבאותו זמן גידלנו אקלה. סין והודו נכנסו לענף בחוזקה ולא היה לנו כושר תחרות מול כוח העבודה והמסות שלהן. היום המגדלים הגדולים בעולם זה סין והודו. ארה"ב , שפעם הייתה המגדל הכי גדול, ירדה למקום השלישי וגם היא בהחלט נאבקת בנושא של המחיר הנמוך".

כשמדברים על כושר התחרות שלנו נוכח גודלנו המזערי, הפתרון תמיד מתמקד באיכות המוצר. אני רואה שהלכתם בדיוק לכיוון הזה.
גלעד: "נכון מאוד. כאן המקום להגיד מילה טובה על מטפח ישראלי, ששמו גד (פילו) פישלר, שהוא מטפח פימה פורה באופן מיוחד וכל 5-4 שנים הוא מצליח לייצר זן חדש ומיוחד של הפימה. אם תיקח את הפימה לפני כ-15 שנה אז הפרמטרים שלה היו כמו הפרמטרים של אקלפי של היום פחות או יותר. זאת אומרת, פילו הצליח גם לשפר את היבולים, גם את אורך הסיב, גם את החוזק ובגדול להשביח בצורה דרמטית את הזן. העובדה שיש לנו כאן בארץ מטפח ברמה העולמית הגבוהה ביותר בהחלט סייעה לכניסה שלנו לפימה. כמובן שסייע רבות גם הפיתוח של 'הזרע' של זן האקלפי, למרות שפימה הוא הזן השולט".

מה מקורם של זרעי הכותנה שגדלה בישראל?
גלעד: "יש בארץ שתי חברות זרעי כותנה. הראשונה מטפחת את הפימה, חברת 'זרעי ישראל', שבה הלב המקצועי הוא פילו ויש את חברת הזרעים הגדולה 'הזרע' שהיא מטפחת את האקלפי. המטפח שטיפח עבור 'הזרע' את מכלוא האקלפי הוא ד"ר יחיאל טל".

במה שונה מועצת הכותנה ממועצות ייצור שאנחנו מכירים בענפים אחרים?
גלעד: "בשונה מחלק ממועצות הייצור, מועצת הכותנה אינה מועצה סטטוטורית ואפשר להגיד שהיא גוף וולונטרי ומלכ"רי** של החקלאים. מה שחזק בתפישה שלנו, הוא שאנחנו עובדים אצל המגדלים והמטרה שלנו היא לפעול שלמגדלים יהיה כדאי לגדל כותנה. מצד שני - ואת זאת ראינו בתקופות משבר – אם תהיה מחשבה שלא כדאי לגדל כותנה לאורך זמן, אז אנחנו לא חושבים שצריך להמשיך לגדל כותנה בגלל העיניים היפות של מישהו. יחד עם זאת, אנחנו גם חושבים שאם יש שנת משבר אחת אז צריך לדאוג שהענף יגשר עליה. בעבר, דרך אגב, כאשר הגידול היה יותר מרכזי וכאשר הממשלה תמכה יותר בחקלאות, אז כשהייתה שנת משבר הממשלה נכנסה ותמכה, אבל זה לא קורה היום, בוודאי לא בעשור האחרון.         
"מועצת הכותנה מבצעת מספר פעולות. קודם כל, תפקידה העיקרי של המועצה זה לשווק את הכותנה. על מנת שהמועצה תוכל לשווק את הכותנה היא צריכה גם למיין אותה ולכן אנחנו מחזיקים פה מכון מיון שמוכר ע"י כל הגופים בעולם כמכון אמין העומד בכל הסטנדרטים המחמירים ביותר.
"אגב, בחלק מהמדינות בעולם מכון המיון הוא ממשלתי - בארה"ב מכון המיון הוא ממשלתי, באוסטרליה הוא פרטי עם בקרה ממשלתית, עם איזושהי הסמכה ממשלתית, בסין ברור שהוא ממשלתי.
"פעילות נוספת של המועצה – אנחנו עוסקים בכל נושא האנטומולוגיה (חקר חרקים) והגנת הצומח, משום שזה נושא שחשוב לרכז אותו – אם מישהו בשדה אחד לא מטפל בחרקים אז זה לא משפיע רק על השדה שלו – זה גם משפיע על השדה של השכן ולכן יש פה היבט שהוא היבט ענפי וציבורי. אנחנו מחזיקים פה מחלקה אנטומולוגית, שכוללת אנטומולוגית ראשית ומדריכי הדברה, שעוברים ומסייעים לפקחים בתחום. במקביל אנחנו מבצעים רכישה מרוכזת של חומרי הדברה למגדלים".

זאת אומרת שאתם פועלים כאגש"ח, מכוח האפשרות של החקלאים להתאגד...
גלעד: "נכון, אנחנו קואופרציה לשמה".   

לאחרונה מדברים על סגירת מועצות הייצור. נניח שמחר המגדלים לא צריכים אתכם – הם סוגרים אתכם לא?
גלעד: "אז בעניין הזה אני רוצה לגלות לך שלפני כמה שנים קמה קבוצת מגדלים בהחלט רצינית, לקחה חברת ייעוץ ובדקה אם כדאי להם ללכת על אלטרנטיבה אחרת...".

במקום מועצת ייצור...
גלעד: "במקום מועצת הכותנה. אנחנו לא מועצה סטטוטורית, מועצת הכותנה היא קואופרטיב ואנחנו כמובן שיתפנו פעולה באופן מלא עם אנשי הקבוצה. אמרנו להם: 'אנחנו לא נגדכם ולא יושבים פה בשביל הכיסא, ניתן לכם את כל הנתונים שאתם מבקשים, נגיד לכם אפילו מי יכול להיות מתחרה, הכול באופן שקוף לחלוטין'. המסקנה שלהם הייתה שהם רוצים להישאר.

האם כל הכותנה שמיוצרת בארץ מיועדת לייצוא ומי הם הקניינים הגדולים של כותנה?
גלעד: "100% מהכותנה בארץ היא ליצוא. השווקים שלנו הם בעיקר בסין, בהודו ובאירופה. למעשה,  אנחנו מוכרים לשווקים הכי גדולים בעולם כותנה איכותית. כמו שהכלכלה זזה מזרחה גם התעשייה זזה מזרחה. יצרני החוטים העיקריים הם סין, הודו ופקיסטאן היום אתה רואה שהתעשייה נעה לעבר מדינות עם עלויות זולות יותר, כמו וייטנאם, בנגלדש, כאשר סין כבר נחשבת למדינה יותר מפותחת.
"כמה שווקים לא זניחים סגורים בפנינו, כמו למשל פקיסטאן ובנגלדש. היום גם ניתן לעקוב בקלות ולאתר את מקור החומר גלם, לכולם יש היום traceability , לא ניתן להסתיר היום דבר. אנחנו מוכרים לסוחרים ולמטוויות".

אנחנו נפגשים עם מנחם יוגב, מנהל מכון המיון של המועצה, שמסביר לנו: "ברגע שנגמר תהליך ההפרדה של צמח הכותנה מהלכלוך ומהגרעינים, אז הסיבים זה כבר לא מוצר חקלאי – זה כבר חומר גלם לתעשייה.
"זה חומר גלם מהתעשייה שבא מהשדה – יש פה בעיה. בדרך כלל חומר גלם זה חומר שמייצרים אותו ומייצרים אחיד, לפי דרישות הלקוח. אבל כותנה גדלה בחלקות שונות, בתנאי אקלים שונים, מזנים שונים ולכן אי אפשר לקחת כותנה מהשדה ולשלוח אותה ללקוח. יש כאן בעיה של אחידות, של חומר גלם אחיד.
"ולכן, מכל כריכה שנוצרת במנפטה, מכל 230 ק"ג סיבים, מכל כריכה כזאת נלקחת דוגמא ונשלחת למיון אצלנו. המנפטות מייצרות בערך אלף כריכות ביממה ואנחנו במכון ממיינים כאלף כריכות מדי יום.
"כל דוגמא כזאת עוברת מיון בשני שלבים: האחד, מיון ממוכן והשלב השני, הוא מיון בעין של ממיין. במיון הממוכן נבדקים כל הפרמטרים הטכניים של הסיבים: האורך, החוזק, העדינות שלהם וכך הלאה, כל מיני פרמטרים טכניים ובסוף, במיון הידני אנחנו עוברים בליין הממוחשב. הדוגמה נאספת במגשים ואחרי זה הממיין המקצועי מביט בקופסה ומחליט על הדרגה שזה כולל את הטיב של הכותנה, כולל את הגוון, כמות הלכלוך ועוד כל מיני פרמטרים. זה מקבל מיון ואז יוצא מכאן מק"ט*** לכל כריכה, שכולל את כל הפרמטרים במספרים שמובנים לנו ולמחסנאי, שממין את הכותנה לפי הדרישות והקביעות שלנו.  
"כשהלקוח מבקש כותנה הוא שולח לנו פרמטרים של הכותנה שהוא רוצה ואז יוצאת הזמנה למחסנאי, ללקוח הזה, תשלח את ההזמנה הזאת מהשורה הזאת ומהשורה הזאת... המחסנים הם במנפטות. יש לנו שתי מנפטות. אחת בדרום - 'סיבי הדרום', שבמסמיה ואחת בצפון - 'מנפטת העמק'".

איך אפשר לפקח על אמינות מכון המיון של הכותנה?
יוגב
: "המכונה שאנחנו עובדים איתה היום היא מכונה סטנדרטית, אותה מכונה עמה עובדים המכונים בארה"ב. המכונה עוברת כל בוקר כיול עם כותנת קליברציה, אותה אנו רוכשים בארה"ב. המכונה הזאת עולה כמיליון שקל.
"דבר נוסף לגבי האמינות, המכון שלנו משתתף כל שנה במבחנים בינלאומיים, במסגרתם נבחנת אותה כותנה, התוצאות נשלחות מ-150 מדינות שונות ואחר כך אנחנו רואים היכן אנחנו עומדים ביחס לתוצאה. מהמבחנים עולה שאנחנו בדרך כלל נמצאים במקום טוב, אנחנו כל הזמן בודקים את עצמנו אם אנחנו מסתכלים על הנתונים במחשב ורואים סטיה שלא נראית הגיונית, רואים שמשהו לא נראה לנו – אנחנו בודקים את הקליברציה מחדש. זה נדיר, לרוב זה לא קורה, אבל לעתים אחד הרכיבים נשחק, כמו בכל מכונה, אבל אנחנו באופן קבוע בודקים את עצמנו כל הזמן.
למעשה זאת מעבדת כותנה, מעבדת הסיבים היחידה בארץ. פעם היו יותר, כי היו גם מפעלי טקסטיל שקנו כותנה, אז גם הם בדקו את מה שהם קנו".

***
בקיבוץ רבדים אנחנו נפגשים עם יגב קילמן, המנהל המקצועי של ענף הכותנה בגד"ש צבר קמה, מהגד"שים הגדולים בישראל. לגד"ש צבר קמה כ-24 אלף דונם שטחי גד"ש מתוכם 4,500 דונם שטחי כותנה.
יגב נעזר בקטיף הן בקטפת המהדקת החדשה, שמוציאה גליליות במשקל 2.7 טון והן בקטפת 6 שורות, בשיטה הישנה של עגלת ביניים, מהדק והובלה במשאית מיוחדת למנפטה.
אחד היתרונות של ענף הכותנה, היא שלא גונבים את התוצרת. לגנבים אין מה לעשות עם כותנה גולמית ודי קשה להימלט כשאתה מנסה לגנוב קומביין ענק וממוחשב...
"לא גונבים את הכותנה", מספר לנו יגב, "אבל גנבו לנו פלריגים".
הקטפת המהדקת היא כלי מרשים ביותר, וכבר מבחוץ ניתן לראות שמדובר בכלי יקר ביותר. בדומה לכלים החדישים של ג'ון דיר, גם כאן מופעלת מערכת GPS ששומרת על נתיב קטיף קבוע ומדוייק. אין ספק, הקטיף בקטפת המהדקת של ג'והן דיר מרשים ביותר ועושה חיים קלים יותר למגדלים.

שמנו לב שהרבה צעירים מעוניינים לעבוד בקיבוץ על הקומביינים החדשים, בכלל הגד"ש משאיר הרבה צעירים בקיבוץ.
גלעד: "יש פרנסה. בשנים האחרונות ענף הגד"ש רווחי וזה מה שמשאיר אותם בענף".   
 
לאחר הביקור ברבדים המשכנו לביקור במנפטת "סיבי הדרום", שבמתחם משקי הדרום, ליד המועצה האזורית מטה יהודה, בצומת מסמיה.
בחצר המנפטה אנו מבחינים בערימות הכותנה המרובעות, שכאמור עדיין רבים מהקיבוצים שלא רכשו קטפות מהדקות משתמשים בהם. הכותנה מגיעה במשאית למסוע שם היא נשפכת בכמויות. משם היא מועברת למכונות המפרידות את הסיבים מהלכלוך ומהגרעינים.
למרות ריבוי המכונות, אין הרבה עובדים במנפטה ורוב הפעילות אוטומטית ומבוקרת ע"י מנהל המנפטה מחדר הבקרה. בתום הפרדת הסיבים מהלכלוך והגרעינים הכותנה מהודקת לכריכה (בלה) במשקל 230 ק"ג, נקשרת בחוטי פלסטיק.
משם היא עוברת במסוע לחדר נוסף, בו עובדת לוקחת דוגמאות משני צידי הבלה, עוטפות את הבלה ומכניסות את אחת משתי הדוגמאות לעטיפה ירוקה, עליה רשום PIMA. עובדת נוספת סוגרת את העטיפה ומתייגת והכריכה יוצאת החוצה לסככה, שם היא נערמת בערימות. משאית תיקח את הערימות אל המחסן ורק לאחר שתוצאות הבדיקות תגענה ממכון המיון יסדרו את הכריכות בשורות שיאפשרו את שיווקן לעולם הגדול.
גלעד: "אנחנו לוקחים שתי דוגמאות, כאשר אחת עוברת למכון המיון במועצה והשניה היא של המגדל. למה הוא צריך? תמיד יש למגדל את הזכות לערער על קביעת איכות הכותנה, אם הוא חושב שהקביעה שניתנה לו אינה נכונה".     

הכותנה סובלת מתנודתיות מחירים, שאין לכם השפעה עליה...    
גלעד: "אחת הבעיות בענף, היא שבגלל תנודתיות מחירים, יש גם תנודתיות גדולה בהיקפי המזרע, כלומר בדונמים. לפני 5-4 שנים נקלענו למצב שכבר הגענו ל-40 אלף דונם, שע"פ הערכתנו זו כמות שאולי אפילו מתחת למסה קריטית שמאפשרת קיום תשתיות, כי צריך להחזיק מערכת של הדרכה, מחקר, מנפטות ומועצה.
"התנודתיות הזאת בהחלט בעייתית. לכן, אנחנו פועלים בכל מיני דרכים על מנת להקל על הביטחון של המגדלים. שירות שניתן מימים ימימה זה מקדמות גידול, המועצה נותנת למגדלים שמעוניינים בכך מקדמות לפי התקדמות עונת הגידול, החל מהזריעה עד לניפוט, זה סוג של הלוואה.
"היתרון במקדמות הוא שאנחנו נותנים אותן לפי התקדמות ההוצאות ואנחנו גובים את זה בחזרה רק מול תמורות שמגיעות.
"דבר שני שעשינו – הקמנו קרן שנותנת רשת ביטחון למחיר. מרגע שראינו שהממשלה לא מוכנה להיות מעורבת, אז הענף בנה לעצמו קרן שמעמידה רשת ביטחון למחיר למקרה של שנה קשה. אינני יודע אם הדבר נעשה בענפים אחרים. בענף הפלחה מתבצע ביטוח הכנסה ע"י הקנט, ביטוח שמשקלל גם את נושא היבול, גם את נושא המחיר וגם את נושא שער הדולר, ביטוח בו משתתפת בפרמיה גם הממשלה.
"צריך לדעת שגם אצלנו הנושא של שער הדולר הוא מאוד משמעותי. בעבר שער הדולר היה 4.50 ₪.  פתאום הוא מגיע ל-3.40 ₪. לשמחתנו עכשיו הוא חזר ל-3.70 ₪  – כך שביטוח ההכנסה בפלחה כולל את שלושת המרכיבים ואנחנו פונים למשרד החקלאות ומשרד האוצר, על מנת שיכללו גם אותנו בנושא הזה של ביטוח הכנסה. בינתיים אנחנו לא רואים נכונות של משרדי הממשלה לכלול אותנו ולכן הענף כענף מתגייס לטובת העניין הזה ולכן בנינו את הקרן ורשת הביטחון שהיא בשקלים. ביטוח היבול מכוסה ע"י קנט.
"בנוסף, אנחנו גם פועלים למכור חלק מהכותנה עוד לפני המזרע ובעניין הזה אנחנו חריגים בעולם. אנשי גידולי השדה בחלק מהגידולים יודעים את המחיר לפני הזריעה. אנחנו לא לוקחים פוזיציה, אבל בגלל שזה חשוב למגדלים פיתחנו את השירות הזה גם בענף הכותנה.
"חשוב לציין, שלהבדיל מהאקלה – הפימה לא נסחרת בבורסה הסחורות ולכן לא ניתן לבצע מכירות עתידיות. היו כאלה שבעבר חשבו, שיש קורלציה בין מחיר האקלה למחיר הפימה, כך שניתן להגן על המחיר, אבל במציאות זה לא עובד. זן הפימה נסחר לעיתים ביחס לאקלה של 1 ל-1.3 ולעיתים ביחס של 1 ל-2.5. זה לגמרי עניין של היצע וביקוש בשוק הסיב הארוך.
"כדי להגן על ההכנסה אנחנו מוכרחים למצוא לקוח שמוכן לקחת פוזיציה יותר מוקדמת. מובן מאליו שמישהו כזה לוקח גם את העמלה שלו בהתאם, אבל עדיין המגדל יודע את המחיר שהוא מקבל ושהוא רוצה לגדל במחיר הזה בתמורה ליבול. גם אם המחיר בשוק עולה או יורד אנו נקבל את המחיר שסוכם מראש, אנחנו קוראים לזה מכירות מוקדמות וזה רק על חלק מהיבול על מנת לתת עוד איזה עוגן של ביטחון לענף".

התחושה שלי שמדובר בענף שאפשר להגדיל אותו...
גלעד: לענף הכותנה בישראל תשתית של אנשי מקצוע מעולים בכל התחומים. מנפטות ומערכת שיווק שמאפשרת את הגדלת הענף. אנו משוכנעים שע"י הגדלת היבולים של כותנה איכותית ביצור יעיל קיימת האפשרות להגדיל את הענף בתקוה שגם מחירי השוק ושער הדולר יעמדו לצידנו. ההשקעה של המגדלים בקטפות מהדקות מעידה על אמונה בעתיד הענף. על פי כל התחזיות, בשנה הבאה שטחי הכותנה בישראל יגדלו.

בהשוואה לגידולים אחרים, זה גידול שצורך הרבה מים?
גלעד:  בדרך כלל הכותנה צורכת מים פחות ממטעים. הכותנה צורכת מים בדומה לתירס אבל יותר מחומוס, חמניות ואבטיח מללי. לכותנה מקום של כבוד בסל גידולי הגד"ש. אנו מצפים כי במסגרת חלוקת הסיכונים ומחזור הזרעים יגדל הגד"ש לפחות 20% כותנה בנוסף לגידול תחמיצים, אבטיח, ירקות לתעשיה וכו'.

אתה צריך לשכנע גד"שניקים לגדל כותנה?
גלעד: "הכותנה, יחסית לגידולי שדה אחרים, הוא גידול ארוך, קשה ומקצועי. הכותנה נקטפת באוקטובר, בעוד שחלק מהגידולים האחרים נקטפים כבר ביולי-אוגוסט. אנשים צריכים לעבוד בתקופת החגים. עונת השקיה ארוכה בחודשי יולי אוגוסט החמים וזה גם גידול מאוד מקצועי, אולי הכי מקצועי בתחום הגד"ש וגם לכן משקיעים בו הרבה מאוד מחקר והדרכה.  עם זאת מגדלים רבים קשורים לגידול ואוהבים לגדל כותנה.
"אחד המפתחות לרווחיות זה כמובן היבול. ראינו שבשנים הקשות במקרה או לא במקרה, היו גם יבולים יותר נמוכים, אולי בין השאר אנשים נתנו גם פחות תשומות מסוגים שונים ושינו סדרי עדיפויות כלפי הכותנה בשנים קשות. הגענו ליבולים של 160 ק"ג לדונם ובאזורים מסוימים אף פחות. ואז במסגרת המועצה השקנו פרויקט שקראנו לו '250 ק"ג', זה היה הרף שכיוונו אליו.
"באותו זמן אנשים אמרו לנו שאנחנו מפנטזים, 'מה זה? 250 ק"ג לדונם בכותנה?'. זה היה לפני ארבע שנים והבטחנו נסיעה לאוסטרליה למי שמגיע. ובסוף הקמפיין שלחנו משלחת של מגדלים לאוסטרליה. השנה אין קמפיין כזה אבל אנחנו צופים יבולים גבוהים מאוד ואני בטוח שגם השנה יהיו לא מעט מגדלים שיהיו באזור ה-250 ק"ג לדונם.
"הגענו למסקנה שהיבול בכותנה הוא לא בהכרח פונקציה של ההוצאה. למשל, אם אתה נותן יותר מים אתה לא בהכרח מקבל יותר יבול. נכון שהמטרה שלי היא לא היבול אלא הרווחיות, אבל הגענו למסקנה שהיבול הנוסף בכותנה לא נובע מהגדלת ההוצאות, אלא רק תורם להכנסות ולכן השקנו את הפרויקט הזה, שבמהותו הוא להגדלת הרווחיות. לא צריך להוציא יותר כסף כדי להגדיל את היבול, צריך לעשות את הכול נכון, בצורה מקצועית.
"יש כאן שילוב של זנים טובים יותר, עבודה מקצועית של מגדלים וגם מזג האוויר. אנחנו רואים כאן מגמה של עליה ואת הרווחיות צריך לבסס גם על כך שנדע לעבוד באופן יותר יעיל מצד אחד ולהגיע ליבולים יותר גבוהים".


 


תגיות : אורי גלעד, מועצת הכותנה, פימה, אקלפי, אקלה, כותנה, ייצוא,