קבוצת משוב 26-27 ביוני 2018
התערוכה הבינלאומית השנתית
לשיווק תוצרת חקלאית טרייה
 
חיפוש

כתר מלכות


16.04.2012

בסימפוזיון הבינלאומי ה-1 לענף הרימון, שנערך במסגרת תערוכת Fresh AgroMashov"", בהשתתפות מומחים מהארץ ומחו"ל, נסקרו המגמות המובילות בענף המתפתח. מאת: נחמה דושניק. בתמונה: זן הרימון הישראלי "עמק" (Emek)

כתבת חקלאות מירחון משוב חקלאות!

בדברי הפתיחה שלו ציין מנחה הכנס, ד"ר דן רימון, מנכ"ל חברת "פומג-טך" (Pomeg-Tech),  את ההתעניינות הרבה בסימפוזיון, שבאה לידי ביטוי בהגעתם של שחקנים מרכזיים בענף מארצות רבות, בהן איטליה, בלגיה, הודו, טוניס, טורקיה, יוון, מקסיקו, ספרד, פרו וקפריסין.

"פרי הרימון, כך אומרות מסורות יהודיות רבות הוא פרי חשוב וייתכן שהוא-הוא התפוח, שכונה כ'פרי האסור' בגן עדן", אמר אילן אשל, מנכ"ל ארגון מגלי פירות בישראל, בדברי הברכה שלו בפתיחה. "יש מאמינים שמספר גרגרי הפרי הוא 613, כמניין המצוות שבתורה (תרי"ג) והרימון נחשב גם לאחד מסמלי הפוריות. גם אם אין לכך ביסוס מדעי יש להבין מכאן את מרכזיות הפרי במסורת ובתרבות".

בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בביקוש לרימונים בארץ וברחבי העולם, בזכות הגילויים הרבים על תרומתו לבריאות האדם. העלייה בצריכה הניעה חקלאים בארץ ובחו"ל לטעת רימונים. "בארץ התברר שגידול איכותי ויבולים גבוהים מביאים למגדלים רווחים גדולים, במיוחד ליצואנים, שחלקם מגיע לשיעור יצוא גבוה (70%) מכלל התפוקה", אמר אשל.

"עם זאת", הוסיף, "בשנתיים האחרונות התעוררו גם קשיים בענף הרימון: מכת חום (42 מעלות באוגוסט 2010) פגעה בייצוא, ונפילת 'אגרקסקו' השפיעה על מגדלי הרימון, שניסו לאחר נפילתה לייצא בעצמם, בעיקר בתחילת עונת הייצוא. רק לחלקם היו הצלחות. ההכרה של הצרכנים בערך התוצרת הישראלית והערכים הבריאותיים של הרימון, המשתלבים במגמת הבריאות בעולם, מסייעים לייצוא. יש לגדל זנים שונים ובמידה והמצב הכלכלי העולמי ישתפר, מי שיגדל הרבה וייצא - יצליח ויהיה עתיד טוב לכל הפעילים בתעשיית הרימונים".

*בתמונה: זן הרימון הישראלי "קאמל" (Kamel)


ההרצאה השנייה בכנס, אותה נשא ד"ר חוס מוחמד (Dr. Ghous Mohammad), מאפגניסטן, עסקה בענף הרימון בארצו. הייתה זו הצצה נדירה למדינה רחוקה שסגורה בפנינו. עם זאת, אפגניסטן היא שחקן משמעותי בשווקי העולם: ייצוא הרימון מאפגניסטן הגיע ל-50,000 טון ב-2009 וגדל עוד יותר בשנתיים האחרונות.
באפגניסטן מגדלים 48 זנים של רימון, השונים זה מזה בצבע, בטעם ובמידת קושי הגרגרים. מעניינים במיוחד זנים, שגרגריהם נימוחים בפה, כאילו אין במרכזם זרע. זנים פופולאריים באפגניסטן הם ה-Bedana וה-Kandahar. עיקר ייצור הרימונים מרוכז בצפון המדינה ודרומה ולאחרונה הוקמו באפגניסטן בתי חרושת לפריטת הרימונים ולסחיטת מיץ.

* בתמונה: זן הרימון הישראלי "עמק" (Emek)

ד"ר דורון הולנד, מומחה לרימונים ממרכז מחקר נווה יער, דיבר על "גידול וטיפוח זני רימונים בישראל – הישגים ואתגרים". מוצאו של הרימון, מסביר ד"ר הולנד, הוא במזרח הקרוב, איראן וסביבתה. מקור כל זני הרימון הוא ממשפחת הרימוניים (Punicaceae), המכילה את כל הזנים הידועים. בישראל ידוע שהרימון גדל ביריחו, עוד מתקופת הברונזה.

אזורי הגידול בעולם מונים מאות אלפי הקטר והם כוללים בראש ובראשונה את הודו, סין ואיראן, המכילות את מירב הייצור והצריכה של רימונים. אחריהן באות תורכיה וארה"ב ולאחרונה גם דרום אמריקה ומרכזה, דרום אפריקה ואוסטרליה. בהודו מייצרים ומעדיפים את הזן  Bhagawaהירוק, בסין יש רימונים מזנים רבים, שצבע קליפתם ורוד עד אדום ולמרביתם גרגרים קשים. בספרד שולטת משפחת זנים, המכונה: Mollar, המתאפיינת בפרי ורוד-אדמדם, שגרעיניו רכים יחסית. בתורכיה, הזנים העיקריים הם ה-'Beynar' וה-'Hicaznar', הדומים לוונדרפול, שגדל בארצנו. גם בארה"ב מוביל זן ה"וונדרפול" ולאיראן יש זן מקומי. בישראל מעדיפים את הזנים המסחריים: הקאמל (Kamel) והעמק (Emek), בעלי הצבע האדום בפנים ובחוץ, המיוצאים למזרח ומערב אירופה ולארה"ב.
במרכז אסיה גדלים הרימונים בטבע, אבל לא בישראל. הרימונים אוקלמו היטב בארץ ואומדים את שטחיהם בישראל בכ-22,000 דונם של מטעים. עונת הרימונים בארץ מתחילה עם הזן החדש "עמק" בתחילת אוגוסט, ומסתיימת עם הזן PG 127-28, שצבעו שחור וגרעיניו רכים.
"מטרות מחקר הרימונים בארץ", אומר ד"ר דורון הולנד, "הן לגדל פרי בכל הגדלים (גדול, בינוני וקטן), שניתן יהיה לשווקו לאורך מרבית חודשי השנה. פרי בריא, עמיד בפני מזיקים ומחלות קשות של החקלאות המודרנית, שגרעיניו רכים וניתן לאחסנו בקירור. המטפחים מחפשים דרכים ל'שתול' בזני הרימונים החדשים רכיבים אנטי אוקסידנטיים בחלקי הצמח השונים".

גנטיקה עבור כל זן
"אנחנו מעוניינים לתת תעודת זהות לכל זן שאנו מייצרים, כדי לדעת איך הזנים במקומות אחרים בעולם מתייחסים לזנים שלנו מבחינה גנטית", אומר ד"ר הולנד. "כדי לזהות את המקור של הרימון ולעמוד על ה-D.N.A של זנים שונים, בוצעו מחקרים לזיהוי רצף הגנים, להשוואה בין הזנים ולעמידה על המקור המשותף לזני הרימונים. לכל זן ישראלי הוצאנו תעודת זהות, שתאפשר לנו לשמור על מקורם של הזנים שלנו ועל הזכויות של המטפחים.
"האתגר לעתיד", אליבא דא ד"ר הולנד, "הוא לפתח זני רימון שיבטיחו פירות כל השנה, שימוש במיכון על מנת לצמצם את השימוש בכוח אדם, אחסון ארוך, שימוש במי קולחין ומים מליחים להשקיה ופיתוח רכיבים בריאותיים עבור הצרכן, אך לא במידה מופרזת, מאחר וריכוז גדול של רכיבים אלו עלול להזיק, כמו גם שהצרכנים ישלמו מחיר ראוי תמורת הרימונים.
לדבריו, אם רוצים אנו להשיג את היעדים הללו יש להתמקצע בכיוון זה. עד היום דברו רק על פרי טרי ומיץ רימונים, אבל יש לנצל גם חלקים אחרים של הצמח (כגון שימוש בקליפות כמזון לבע"ח) וייתכן שגם לצמצום מחלות בעלי חיים.
מומחית הרימון, פרופ' אחסן אישיק אוזגובן (Ahsen Isik Ozguven) מאוניברסיטת צ'וקורובה שבאדאנה, תורכיה, דיברה על "משאבים גנטיים לזנים בתורכיה". לדברי פרופ' אוזגובן, תורכיה מפיקה כ-170 אלף טון רימונים ומזה היא מייצאת כ-86 אלף טון בשנה בעיקר לרוסיה, אוקראינה ובולגריה (יחד כ- 20 אלף טון), גרמניה ולמדינות רבות אחרות. בתורכיה ישנם 7 אזורי גידול לאורך חופי הים התיכון והים האגאי, וגדלים בהם 43 זנים שונים. מבדיקת זנים רבים נמצא שלא התגלה שוני גנטי רב בין הזנים השונים.
פרופ' אוזגובן הציגה תמונות ותיארה זנים טורקיים רבים, השונים בצבעיהם (הפנימיים והחיצוניים) ובתכונות של גרגריהם, חלקם דומים ואחרים שונים מהזנים המוכרים בארץ.

* בתמונה: פתיחת הכנס הבינלאומי הראשון לענף הרימון ע"י אילן אשל, מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות


אישור זנים חדשים
ברוך בר-תל, בוחן זנים ממכון וולקני, תיאר את המערכת הגלובלית, המטפלת בבחינה ובאישור זנים חדשים. לדבריו, "הכול החל בשנים 1990-1991, כשהתאגדו 6 מדינות: דנמרק,  גרמניה, הולנד, בלגיה, צ'כיה ואנגליה והקימו את איגוד ה-UPOV (International Union for the Protection of Plants), שמרכזו בג'נבה. מאז גדל הארגון והוא כולל למעלה מ- 60 מדינות וישראל בכללן. האיגוד מקדם שיטה אפקטיבית להגנה על זני צמחים, במטרה לעודד פיתוח של זנים חדשים ולהגדיל את המבחר לטובת האוכלוסייה הגדלה בעולם ולאור הצורך באספקת מזון איכותי".
בר-תל הסביר, שכדי לרשום את הזנים החדשים ולהגן על הקניין הרוחני של יצרני הזנים, עובד הארגון בשני מישורים: הראשון כולל ניסיון להגיע להרמוניה בין החוקים השונים, הקיימים במדינות השונות לגבי זכויות יוצרים, והמישור השני הוא המישור הטכני, הכולל צוותים לבדיקות בשטחי הגידול והמטעים. הבדיקות כוללות אבחנות מורפולוגיות, כצורת עלים ואפיונים בוטניים נוספים, המאפשרים להבדיל בין הזנים.

הקטגוריות לאפיון הזנים ניתנות למדידה ולהשוואה בין הזנים. זאת במידה והזנים המושווים גדלים באותם תנאים, כשהמטרה היא להשוות זנים חדשים לקיימים ולהבדילם מהזנים הקיימים. הקטגוריות מתייחסות לאיכות, צבע צורה, גודל, השוואה בין זנים שונים - עלים רחבים יותר ומשקל הפרי. "רק רישום", מציין  בר-תל, "יכול להגן על המגדלים ורק באמצעותו יכול המטפח לקבל הכרה בזכויותיו, על מנת שיכבדו את הזכויות וישלמו לו תמלוגים כמקובל".
ההרצאה הבאה הייתה הרצאתו של ד"ר דן רימון, מנכ"ל חברת "פומג-טק", שעסקה בנושא: "שבע שאלות בנושא מחירי הרימון באירופה". רימון ניתח מידע שנאסף בשווקיה הסיטונאיים של אירופה, המתייחס ל-10 השנים האחרונות, בניסיון לענות על מספר שאלות.

האם יש מגמה של עלייה או ירידה במחירי השוק לרימונים באירופה?
בין השנים 2002-2011 היה המחיר הממוצע לקילו רימון, לפי מחירים סיטונאיים בשוק הסיטוני, 2.82 יורו – בממוצע שנתי והמחירים נעו באופן יציב יחסית, בין 2.50  ל-3.00 יורו לק"ג.

מהי ההתפלגות החודשית של המחירים הסיטוניים של הרימונים באירופה?
חשיבות המענה לשאלה זו, נגזרת מהעובדה שאף מדינה לא מייצאת כל השנה ומצד שני, יש תמיד עניין בשאלה של האם להקדים (ע"י טיפוח זנים מקדימים) או לאחר (ע"י אחסון בקירור) בשיווק הפירות. ישראל משווקת החל מסוף אוגוסט באירופה, שאז המחירים טובים וחייבים להקפיד על האיכות של הפרי הנשלח ומעת שמתחילים לשווק את הזן "וונדרפול" - מצבנו משתפר.

מהם המחירים בחודשים השונים, לפי חלוקה לאספקה מחצי הכדור הצפוני וזו שמקורה בחצי הכדור הדרומי?
ישראל מגיעה לשוק, יחד עם מדינות אחרות בחצי הכדור הצפוני, בסוף חודש אוגוסט ומייצאת לאירופה, עד אמצע פברואר, כאשר בחודשים נובמבר עד פברואר השיווק מקורו בבתי קירור. "חשוב לנו", אומר ד"ר רימון,  להגיע לניצול מיטבי של אחסון בקירור משום שהמחירים בפברואר גבוהים מאלו המתקבלים בנובמבר, והם בממוצע 2.8 יורו לקילו.

על פי המחירים הסיטוניים, באילו ארצות כדאי לשווק את הרימונים?
אפשר לענות על השאלה הזו לפי פירוט שווקים ובפועל ניתן לממש את היכולת ב'זמן אמת'. במסגרת דיון זה הכוונה היא רק להמחיש ולשם כך חולקה אירופה ל-4 קבוצות: מערב אירופה (בלגיה צרפת והולנד), מרכז אירופה (אוסטריה, גרמניה ושוויץ), דרום אירופה (איטליה וספרד) וצפון אירופה (דנמרק, פינלנד ושבדיה) אזור נוסף הוא בריטניה. רוסיה אינה נכללת, כי המידע הנאסף על ידי ה-ITC אינו כולל אותה - וחבל. חיסרון נוסף, מפת הנתונים אינה מתייחסת לכמות התוצרת והיא מצומצמת למחיריה.
מסתבר, למשל, שהשיווק לסקנדינביה הוא הכדאי ביותר, כי המחירים שם הם הגבוהים ביותר ואילו המחירים הנקבעים בבריטניה, הם הנמוכים ברוב חודשי השנה. בחודשים מסוימים אפשר למצוא שהמחירים, למשל בתקופת חג המולד, טובים בארצות מסוימות. מה שמיוחד בניתוח זה היא ההדגמה כיצד ב'זמן אמת' ניתן, באמצעים לא מסובכים מדי, לתמוך בקבלת החלטות על השאת התמורה, כתוצאה מהקצאה נכונה של הפרי הזמין לשיווק בשוקי יעד שונים.

מהו המחיר הממוצע שפודות מדינות שמספקות רימונים מחצי הכדור הדרומי לעומת אלו המספקות לאירופה מחצי הכדור הצפוני?
פרו, דרום אפריקה וצ'ילה משיגות באופן עקבי מחירים טובים יותר בהשוואה למחירים שעולים ב'רשת' של הודו, איראן, ישראל, מצרים, טורקיה וספרד. ההבדל בין שני חלקי כדור הארץ באשר למחיר הרימונים משמעותי ביותר ומגיע בממוצע ל- 1.25 יורו לקילו.

איך השפיע משבר 2008 על תעשיית הרימונים?
כאן מתברר חוזקו היחסי של הענף: בעוד המחירים של פירות רבים המיוצאים מהארץ – או מארצות אחרות - ירדו בסוף 2008 בין 25%-20%, הרי מחירי הרימונים ירדו לכמה חודשים בכ- 16%. אבל כבר בשנה שלאחר מכן, הם היו בפיגור לעומת הממוצע של העשור ב- 5%  ובשנה האחרונה הם ב- 10% מעל ממוצע זה.
מהם המחירים שפודים גרגרי רימון ארוזים מוכנים לאכילה ברשתות השיווק?
הנתונים לבירור נושא זה מקורם ברשתות המרכולים בבריטניה. מתברר שהמחיר הממוצע היה כ- 15 יורו לק"ג. פירוש הדבר, ביודענו שלהפקת ק"ג גרגרים נחוצים כ- 3 ק"ג פירות טריים, שהמוצר הסופי מותיר לתעשייה ולמערך השיווק כ- 5 יורו לכל ק"ג פרי, מה שאולי מרמז על כיווני שיפור בתת-ענף זה.

*בתמונה: ד"ר דן רימון, מנכ"ל "פומג-טך" מרצה בכנס


אפיקים חדשים בטכנולוגיות גידול הרימון
ד"ר פתחי עבד אלהאדי (Abd-AlHadi Fathi), האגרונום הראשי של 'פומג-טק', הרצה על אפיקים חדשים בטכנולוגיות החקלאיות של הרימון בארץ ובעולם: "כיום יש מגדלים המפיקים 43 טון רימונים להקטר", אומר ד"ר עבד אלהאדי. לדבריו, "ישנם מספר משתנים הקובעים את ההצלחה בגידול רימונים: הראשון שבהם הוא האקלים. נוצרת בעיה, כשמגדלים משקיעים ומנסים לגדל מחוץ לאזורי הגידול המתאימים. הרימונים יכולים להסתגל לאזורים קרירים חורפיים, אבל לא לקיץ חם, שאז הענפים נאכלים מהשמש. הרימונים מעדיפים מזג אוויר ממוזג. כשהיבולים נהרסים כתוצאה מפגעי מזג האוויר, צריך להתחיל בעונה הבאה מההתחלה.
"גורם מפריע נוסף, בשנים בהן ישנם שיטפונות בתקופת ההבשלה, נגרמים נזקים ליבול. כך, למשל, באנטליה, תורכיה, מזג האוויר מתאים לגידול בחורף, כשטמפרטורות המינימום הן 9-7 מעלות ובנובמבר הם יכולים לספק פרי. בקיץ, לעומת זאת, הטמפרטורות יכולות להגיע ל-40 מעלות וכאן מתחילים הקשיים.
"בהודו, המובילה בעולם בייצור רימונים, אין תנאי גידול קרירים. לכן צריכים להתאים את הגידול לתנאים ולקיים את העצים באמצעות כימיקלים והשקיה, כדי לקבוע את הזמן המתאים. להודים יש זנים שמניבים כמעט בכל חודשי השנה ויבולם הפוטנציאלי רב - הכול בהתאם לזמן השתילה וההבשלה. בסין ישנם גשמים בזמן ההבשלה והקטיף הגורמים לבקיעים בפרי. בקיץ שם חם מאוד.
"משתנה שני בגידול רימונים הוא הקרקע וישנם סוגי קרקע בהם משתמשים בכיסוי פלסטיק, על מנת לשפר את הניקוז ולעודד יציאת מים מהמטע.

"משתנה שלישי - ההשקיה. בארה"ב משתמשים בהשקיה באמצעות הצפה, אך הרימונים אינם אוהבים זאת. כמות המים גבוהה והרבה מעל צריכת הרימון והתוצאה היא שהפרי ייסדק. ההשקיה בטפטוף, לעומת זאת, היא השקיה נכונה החוסכת גם מים.
"במטעים החדשים קיימת בעיה של יניקת המים ובעיות בתמיכת העץ. על מנת להשיג יבול אופטימאלי באיכותו  ובכמות היבול יש לגזום ענפים, לטפל בפירות לשפר את היבול, לתמוך את העצים באמצעות תיל, כמו שעושים, למשל, בדרום אפריקה, ולרווח בין העצים בשורה ובין שורות העצים במטע".

*בתמונה: זן רימון תורכי "היקזנאר" (Hicaznar)


קו חם עם הטרקטור
יוחנן לב, מגדל רימונים מצטיין מישראל, הרצה על "תוכנה של מערכת ניהולית לכל הפעילויות במטעים". מדובר בתוכנת "מערכת מידע גיאוגרפית", תוכנת ה- GIS(Geographic Information System), שאינה מיוחדת רק לרימונים, אלא מיועדת ומסייעת לניהול כל מטע או מערכת חקלאית.

לב הסביר, כי המערכת בנויה על שכבות מתמטיות, כמו קווים חיצוניים ועוסקת בדיסציפלינות רבות: "המפה טובה מאלפי מילים ומצביעה על מיקומם של שטחים בנויים ומעובדים. כשצריך לרסס יכולה המפה לראות היכן יש צורך בריסוס. התוכנה מנוהלת בהתאם לפרוטוקול ה-Global G.A.P. יש לנו קו חם עם הטרקטור, המסונכרן עם תוכנת ה-GIS", אמר.

את הכנס חתמה הרצאתו של דר' גרי וורד (Gary Ward), המנהל הטכנולוגי של חברת "סטפאק ל.א" (STEPAC L.A) מפארק התעשייה תפן, שעסקה בשימוש בטכנולוגיית אווירה ולחות מתואמת "אקסטנד" (Xtend® - פיתוח של חברת סטפאק), להארכת משך אחסון הרימונים ולשמירה על טריות הפרי במהלך המשלוח.

לדברי גרי, עלייה דרמטית בהיקף ענף הרימונים בארץ ובעולם בשנים האחרונות, הצריכה פיתוח של שיטות אחסון ומשלוח, לשמירת טריות ואיכות הפרי. הגורמים המגבילים באחסון ממושך של רימונים, הינם: איבוד משקל והצטמקות הפרי, ריקבון פנימי וחיצוני, כולל ריקבון הכתר וצרבון (החמה של קליפת הפרי).

חברת סטפאק פיתחה בשנים האחרונות (החל משנת 2004) מגוון של אריזות, שמספקות אווירה מתואמת ולחות מתואמת אופטימאלית לרימונים. שימוש נכון באריזות אלו גורם להקטנת הנשימה של הפרי, האטת תהליך ההזדקנות, הפחתת שיעור הריקבון והצרבון והקטנת קצב איבוד המשקל. כללית, שימוש נכון באריזות מביא לשמירת טריות הפרי לאורך זמן. פרי שנקטף בתחילת נובמבר, אוחסן בשקיות אקסטנד למשך למעלה מ-3 חודשים, מוין ונשלח לחו"ל בשקיות אקסטנד 5 ק"ג ושמר על מראהו ועל איכותו לשביעות רצון הלקוחות בחו"ל.

ניתן לאחסן רימונים בהצלחה באריזות אקסטנד ( 10 ק"ג/ 20 ק"ג/ 75 ק"ג/ 400 ק"ג) לתקופה ממושכת של ארבעה חודשים. כמובן, תוך שמירה על ההמלצות לגבי תהליך הפוסטהרבסט (הטיפול בפרי לאחר הקטיף), ובכך לאפשר אספקה שוטפת של רימונים לחו"ל ולשוק המקומי מתחילת עונת הזנים המוקדמים (אוגוסט/ספטמבר) ועד חודש מרץ בשנה העוקבת, ללא תלות בעונת הקטיף.


פורסם במשוב חקלאות, ירחון החקלאות המוביל בישראל. גליון מספר 278, מרץ 2012


תגיות : רימון, דן רימון, פומג-טך, אילן אשל, הסימפוזיון הבינלאומי הראשון, ענף הרימון, פרש אגרומשוב, Fresh AgroMashov, תערוכת אגרו משוב, משוב חקלאות, רימון תורכי, חקלאות,