קבוצת משוב 2-3/9/2020, בנייני האומה,
מרכז הקונגרסים הבינלאומי ירושלים.

התערוכה הבינלאומית השנתית
לשיווק תוצרת חקלאית טרייה וטכנולוגיה חקלאית
 
חיפוש

כיוון התנועה


11.12.2014

רוב הכנסות המגזר הקיבוצי לא באות מעיסוק בחקלאות. הענף שפעם הגדיר יותר מכל את התנועה הקיבוצית הוא כיום, לדברי איתן ברושי, מזכיר התנועה: "עניין של נשמה". ראיון

מאת: חיים אלוש


כשהגעתי לפגוש את איתן ברושי,  ברחוב לאונרדו דה וינצ'י  13 בתל אביב, נזכרתי שבחופשת הקיץ  כנער עבדתי בקטיף תפוחים בקיבוץ דביר. אז בשנות השבעים, כשהיית מסתובב בקיבוץ, הרגשת שהחקלאות היא הדבר המרכזי והחשוב ביותר. היום כשאתה מסתובב בקיבוץ ההרגשה שונה. החקלאות קיימת אבל היא לא הדבר המרכזי והחשוב. גם כשנכנסתי לבית התנועה הקיבוצית ההרגשה הייתה דומה.
בשני סקרי דעת קהל, שהזמינה התנועה הקיבוצית מ"מכון סמית", ונערכו באמצע ינואר ובספטמבר 2014 - ימים ספורים לאחר תום מבצע "צוק איתן",  היא ביקשה ללמוד על התפישות והעמדות בציבור הישראלי כלפי הקיבוצים והתנועה הקיבוצית, ולבדוק את השפעת "צוק איתן" על עמדות אלה.
באשר לתדמית הקיבוצים, נשאלו הנסקרים מהי האסוציאציה שלהם עם המילה "קיבוצים". 26% השיבו בספטמבר "איכות חיים" (לעומת 24% בינואר). 19% (18%) השיבו "שיתופיות".  17% (רק 12% בינואר) השיבו "חקלאות".
 על השאלה מה הקיבוצים תורמים לחברה הישראלית, השיבו 51% מהנשאלים בספטמבר (43% בינואר) "חקלאות ותעשייה"; 18% השיבו "הגיוס לצה"ל" (בינואר 27%); 15% השיבו ה"שמירה על הגבול" (16% בינואר); "ייצור מזון" - 12% (13%); "שמירה על שטחים פתוחים" - 12% (11%); ו"בתחום החברתי" רק 11% (10%)  מצביעים על תרומה כלשהי.
הנסקרים נשאלו גם האם התנועה הקיבוצית נמצאת "בתנופה" בשנים האחרונות, "בירידה", או שמא "דורכת במקום": 17% סבורים שהיא בתנופה (16% בינואר); 60% - בירידה (49%); ו-34% - דורכת במקום (24%).

איתן ברושי, מזכיר התנועה הקיבוצית, אנחנו מראיינים אותך לעיתון שהחקלאות עומדת במרכזו. העשייה החקלאית בתנועה הקיבוצית היא רחבה, אך מקיפה פחות ופחות אנשים. יש אף קיבוצים שמשכירים את הקצאות המים והאדמות שלהם לגורמים אחרים.
ברושי: "מעט מאוד משכירים! קודם כל, אני רוצה לומר שאני ומעריך ומוקיר אותך ואת משוב. אני מלווה אתכם הרבה שנים. אני גם מקבל וקורא את העיתונים ולא פעם התפעלתי מהיכולת של גוף פרטי להיות נאמן לשליחות הזאת, כבר הרבה מאוד שנים.   
"אני בן קיבוץ וחבר קיבוץ. גדלתי עם התנועה הקיבוצית ואני רוצה לומר את האמת: רוב ההכנסה של המגזר הקיבוצי הוא לא מהחקלאות. למעשה, 70% מההכנסות הן לא מחקלאות. מצד שני, החקלאות נותרה דבר מרכזי בפעילות וגם בחזון שלנו, שמונח פה על הקיר, שהתקבל במועצת התנועה לאחר שנכנסתי לתפקיד ועדיין מוביל אותנו בכל פעולה.
"אני היום מסכם תקופה של שנה וחצי בתפקיד מזכ"ל התנועה הקיבוצית ובניתי את תכנית העבודה שהתקבלה במועצת התנועה. ב-2013 קיבלתי ליידי תכנית שהוכנה בעצם ע"י זאב (וולוולה) שור, והתחלתי לממש תכנית שאושרה בסוף מחצית השנה, כולל חזון, ייעוד, תכנית עבודה וכו'. אז ברור  שעניין החקלאות הוא עניין מרכזי - הוא לא ההכנסה הכי גדולה, אבל הוא עניין של נשמה ועניין של שליחות וייעוד".

ההכנסות הן מתעשיה, חקלאות ומה עוד?
ברושי: "כיום ההכנסות באות גם מעבודות חוץ. בכלל, הגידול של הקיבוצים והמושבים לא התבסס על פעילות של המושבניקים בחלקות שלהם וגם לא על הגידולים בשדות הקיבוצים. עיקר הגידול בהתיישבות התבסס על פיתוח במרחב. עיקר הגידול התבסס על יכולת של תעסוקה לדור הצעיר במה שהוא למד, יודע ורוצה, עם רמת הכנסה של ה-121. לכן, אנחנו בהתיישבות כל כך תלויים במדיניות הממשלתית, שקשורה לפיתוח תשתיות, תחבורה ובעיקר אזורי תעסוקה".


זו עובדה שכיום רק מעטים מאנשי הקיבוץ מתפרנסים מחקלאות. אין מקום להרהור מחדש?
ברושי: "זו לא השאלה הנכונה. צריך להבין שהברכה בחקלאות זו הקללה שלה. כמה שהחקלאות יותר התפתחה והצליחה, כך היא הייתה צריכה פחות עובדים. קח למשל מסיק זיתים, היום יש מוסקים בודדים עם מנערת. אני בתור ילד עוד הייתי מוריד את הזיתים ככה, בידיים, היינו חולבים את העצים. קח למשל את כרם הענבים, היום מורידים את הענבים עם מיכון. קח את הכותנה, אני עוד זוכר שאספנו לקט כותנה בידיים והיינו מדללים את הכותנה.
"היום החקלאות בישראל היא המתקדמת בעולם, אך מצב החקלאים הרבה פחות טוב. יש פער לא מובן אבל הוא נמשך שנים, בין מצב החקלאות שהיא המתקדמת ביותר בעולם לעומת מצב החקלאי - הפער הזה אינו חדש, הוא היה גם בממשלות קודמות שהיינו בהן והפער הזה רק התגבר...".

יכול להיות שהבעיה נעוצה בכך שמזכירי קיבוצים ומזכירי התנועה לדורותיהם, אמרו בעבר שהחקלאות זה לא פרנסה, וקיבלו החלטות בהתאם.
ברושי: "לא. השינוי הוא שפעם כולם עסקו בחקלאות והיום מעט אנשים עוסקים בחקלאות ומייצרים את אותה כמות ואף יותר. הפתרון היה השקעה בענפים גדולים, בהקמת שותפויות של קיבוצים, שותפויות ברפת, שותפויות בגד"שים, במטעים...
"אני חושב שמה שמאפיין בשנים האחרונות את התנועה הקיבוצית, זה שהיא יוצאת מהמשבר ואין ספק שהמשבר היה משמעותי גם בתעשיה, גם בחקלאות ובעיקר בחברה ובקהילה. מה שמאפיין את הקיבוצים בשנתיים האחרונות זה גידול וצמיחה. מה שקרה הוא שהחקלאות חזרה להיות גורם משמעותי גם בפרנסה וגם בכלכלה, גם במימוש הריבונות וגם בהיותנו מרכיב חשוב בשמירת השטחים הפתוחים, היותנו ירוקים ויותר מכל, היכולת שלנו לספק לעם ישראל מזון וביטחון מזון.
"עכשיו צריך להגיד את האמת, יש דבר אחד שאנחנו והמושבים מסכימים ב-100% - אין ציונות בלי התיישבות ואין התיישבות בלי מושבים וקיבוצים".

כמה זמן מהיום שלך אתה מקדיש לעיסוק בחקלאות?
ברושי: "אני עוסק בחקלאות כמה שצריך ויש את התאחדות חקלאי ישראל.    

מאיר צור, מזכ"ל תנועת המושבים ויו"ר התאחדות חקלאי ישראל, סיפר לי שיש ביניכם חלוקה, לפיה הוא עוסק בחקלאות ואתה מטפל בדברים אחרים.
ברושי: "מאיר הוא יושב ראש התאחדות חקלאי ישראל, אבו וילן הוא מנכ"ל, אנחנו שותפים בהנהלות. יש לי פה מטה כלכלי אבל אני חושב שחלוקת העבודה זה דבר נכון. לא כולם צריכים לעסוק בהכל.
"התאחדות חקלאי ישראל היא הגוף שמרכז את הפעילות בקרקע, במים ובחקלאות. לכל תנועה יש את הפעילות שלה שהיא המשלימה והיא חלק מהפעילות הזאת. אני שותף מרכזי למדיניות של ההתיישבות, אני מקיים את הדיונים הנחוצים פה.

האם נבדקה אי פעם ההנחה שאי אפשר לקיים קיבוצים רק על חקלאות?
ברושי: "אני חושב שעניין החקלאות הוא בנפשנו. החקלאות זה דבר חשוב ובלי החקלאות לא היו מושבים וקיבוצים, לא היה לנו מימוש של ריבונות ולא הייתה פה מדינת ישראל. מצד שני, הפרנסה מהחקלאות היא לא המקור העיקרי לגידול במושבים ובקיבוצים.   
"המקור העיקרי לגידול באוכלוסייה זה תעסוקות מגוונות שיהיו בנויות על השקעות של המדינה, עידוד הפריפריה וע"פ חוק עידוד השקעות הון באזורי תעשייה. אם רוצים חקלאות של חקלאים ולא של חוואים, חשוב שחלק מאתנו יעסוק בחקלאות, לשמור על מימוש של הריבונות, להחזיק באדמה, לשמרה ולעבדה. נגמר העידן שבקיבוצים עוסקים בשינוי ייעוד ולא חוזרים לעידן של פעם. לא ניקח קרקע של קיבוצים ונייעד אותה לבנייה של רבי קומות, אלא אם המדינה תכפה את זאת עלינו. אנחנו גם נגד הפקעת שטחים מהקיבוצים והמושבים.
"החקלאות היא אבן יסוד, אנחנו פיתחנו אותה והיא גם צלחה עד הרמה הגבוהה ביותר בעולם אבל הפיתוח שלה והברכה שלה הם בגבולות שלא מאפשרים להפוך אותה לפרנסה עיקרית, במרבית הקיבוצים ברחבי הארץ. אבל לא תהיה חקלאות בלי קיבוצים ובלי מושבים ובעיקר, אנחנו לא חושבים שצריך להעביר את החקלאות לטייקונים ובעלי אינטרסים, שחלק מהם, אגב, כבר מחכים בפינה.
"אנחנו רוצים שבקיבוצים הקטנים יעברו את סף המינימום, שאנחנו קוראים לזה רף אכלוס ואנחנו רוצים לגדל דור של חקלאים, דור של מנהיגות חקלאית – אנחנו עוסקים גם בהכשרה, אבל צריך לבוא ולומר את האמת – היום בתנועה הקיבוצית יש בערך 135 אלף מגרשים בתמ"א 35 – מחציתם לא מפותחים.
"אנחנו רוצים להיות הפתרון ולא הבעיה. 65-60 אלף מגרשים זה בערך פי שתיים ממה שהמדינה בונה בשנה. לכן, אנחנו רוצים לפתוח את הבניה, גם כדי לקלוט ולגדול וגם כדי להיות חלק מהפיתרון למצוקת הדיור וחלק מפיתוח הפריפריה. רוב הציבור בקיבוצים וגם במושבים לא מתפרנס מחקלאות, אבל אין קיבוץ שאין בו מרכיב חשוב של חקלאות.
"לא רק שהחקלאות לא קטנה - היא גדלה והשתכללה. אראה לך נתונים על גידול היקפי המכירות של החקלאות. אני חושב שיש לנו הישגים גדולים בענף החקלאות".       

פיתוח החקלאות בקיבוצים עבר למפעלים האזוריים. התנועה הקיבוצית, כארגון, עוסקת בחקלאות הרבה פחות מבעבר.
ברושי: "זה לא נכון, להיפך. אני חושב שזה הייעוד של הארגונים. זה בדיוק מה שאני אומר בשולחן הארגונים: אתם ועדת המשק של התנועה הקיבוצית. יש שמונה ארגונים בהיקפים גדולים. הם נותנים אשראי, הם מוכרים, קונים, משווקים. זו בדיוק הנקודה. מי אלה האנשים האלה? הם חברי קיבוץ, צוות המנהלים שלהם זה חברים בקיבוצים שנבחרים לתפקיד.

דיברת על תכנית העבודה של התנועה הקיבוצית. איזה חלק ממנה מוקדש לחקלאות?
ברושי: "לחקלאות לא מוקדש פרק נפרד, אבל גם לא לתעשייה. מה שכן, בחזון אנחנו אומרים: 'התנועה הקיבוצית מעודדת התחדשות, פיתוח של הקיבוצים, מקדמת את ההתיישבות, החקלאות והשמירה של השטחים הפתוחים וכן פיזור אוכלוסייה תוך מתן עדיפות לנגב והגליל'.
"אם אתה בא ושואל אותי מה אני עושה בבוקר כשאני מגיע למשרד, אז יש פה מיליון נושאים: יש אגף כלכלי, יש חברה וקהילה, יש פה מחלקה משפטית, יש חינוך, יש משימות. יש פה המון דברים.
"אז יש דברים שזה 100% אנחנו, יש דברים שזה 100% אחרים ויש דברים משותפים. למשל, הקמתי פה קבינט כלכלי של כל מרכיבי העוצמה הכלכלית של התנועה הקיבוצית. בראשו הבאתי שני אנשים ותיקים, את יורם מסד וגיורא ינאי, כדי ליצור פה את התמונה המצרפית, שהיא ענקית. אני חושב שאין גוף במשק הישראלי שהוא יותר חזק, אם אתה מחבר את כל מרכיבי העוצמה של המשק הקיבוצי. אין טייקון כזה. אלא מה - אין לזה ביטוי. הפכנו להיות ממעצבי המדיניות - לקורבנות שלה.
"אני אומר שיש פה שאלה הרבה יותר רחבה מ'כמה עובדים היום בחקלאות?' אני לא חושב שהבעיה היא שאנחנו עזבנו את החקלאות.
"ההשפעה על הענף היא בממשלה ובכנסת. ההחלטות מתקבלות בממשלה ובכנסת ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו מסוגלים לחזור ולהשפיע על מקבלי ההחלטות. זו תכנית רב-שנתית, את השינוי הזה לא עושים ביום אחד.   
"אנחנו משקיעים הרבה מאמצים בבניית מנהיגות, הן ברמת האגודות, וברמה האזורית וברמה הארצית. כבר השקענו הרבה כסף במלגות, השקענו בקורס מנהיגות יחד עם הג'וינט, יש לנו קורס למנהלי עסקים ואנחנו רוצים להצמיח מנהיגות גם בצבא, גם בשלטון המקומי וגם בשלטון המרכזי.
"מדובר פה על תכנית עם הרבה מאוד שלבים ובחזית רחבה. למשל, בחינוך אני חושב שיש ירידה מסוימת במספר האנשים שבאים מהמושב ובקיבוץ לעבוד בקריות החינוך. החינוך ההתיישבותי הוא בעיני לא בשביל האוטובוסים הצהובים, אלא הוא באמת בשביל להבטיח את דור העתיד למושבים והקיבוצים".

בוא נדבר על שיתופי פעולה. בחודש שעבר, במהלך הדיונים על תקציב המדינה, תנועת המושבים והתנועה הקיבוצית יצאו, לראשונה, בקמפיין משותף במטרה להעלות למודעות הציבורית את חשיבותן של החקלאות, הציונות וההתיישבות לעתידה וקיומה של מדינת ישראל.

ברושי: "מה שאנחנו צריכים זה לדבר עם החברה הישראלית ולא רק אחד עם השני. גם שנפעל כולנו ביחד נהיה מיעוט, אפילו הייתי אומר מיעוט נרדף. כל המועצות האזוריות, כל התנועות, כל הארגונים - זה 9%-8% מהאוכלוסייה.
"אם לא נשתף פעולה נהיה מאוד מאוד חלשים ולא רלבנטיים. גם אם נשתף פעולה יהיה מאוד לא פשוט. לכן, שיתוף הפעולה עם כל הארגונים הוא בבחינת אין ברירה. אני למדתי שמה שאין ברירה עדיף לעשות מתוך בחירה, ואני גם מאמין בזה.       
"כאשר יש חילוקי דעות צריך לדעת לפתור אותם וככל שניתן לצאת החוצה לציבור ולתקשורת מתואמים, אחרי שהוסדרו העניינים מבפנים. יש רגעים שצריך לדפוק על השולחן, גם בפנים בדיונים וגם בחוץ. אני חושב שיש יותר ויותר הבנה לעניין הזה.  
"אחת המחלות של ההתיישבות, היא שהיו יותר מידי גופים, תנועות וארגונים. אז מי מייצג את ההתיישבות? הקמת התאחדות חקלאי ישראל נועדה, בין היתר, ליצור מסגרת, ליצור מדיניות מתואמת מוסכמת, כדי שכלפי חוץ נופיע כראש אחד ולא כאינסוף דעות. אנחנו חייבים לדעת שאם לא נסדיר את היחסים ביננו יסדירו אותם אחרים ולא תמיד יותר טוב.
"הזמן פועל לטובת מי שמשתמש בו נכון. ההתיישבות משלמת מחיר יקר במשך כל השנים האחרונות על חוסר יכולת קבלת ההחלטות שלה, שחלק ממנה נובע מחוסר יכולת להגיע לתמימות דעים. אנחנו, הן המושבים והן הקיבוצים, משלמים מחיר יקר על הססנות, על חוסר יכולת לקבל החלטות משותפות.
"אנחנו חייבים להמשיך ולהתעקש ככל שאפשר, שישראל תמשיך להיות ספק המזון של עצמה. זה קודם כל הצורך שלנו להיות כחול לבן ולא להיות תלויים ביבוא, לא בחירום ולא בשגרה. היום הקיבוצים רוצים להגדיל את היקף האוכלוסיה ולהגדיל את היקף השטחים החקלאיים ויש לנו את היכולת לעבד יותר שטחים ולהציע יותר מזון, דרך זה לשמור גם על שטחים ירוקים ופתוחים, כי חקלאות זה השצ"פ של המדינה.
"את זה צריך ליישם בנגב ובגליל ולממש את הריבונות שלנו על השטחים שם עד הסוף. אין לי ספק שאם היו נותנים לנו לממש את הריבונות שלנו בכל השטחים של הקיבוצים בנגב, לא הייתה בעיית הפלישה והאזורים הבלתי מוכרים של הבדואים היום. נכון, זה כבר קרה, אבל צריך ללמוד את הלקח הזה לעתיד. מי שיפגע בחקלאות מסכן את המדינה, גם בשאלת ביטחון המזון וגם בנושא הריבונות הישראלית.
"מי שמחליט על מדיניות בממשלה חייב להבין שענפים חקלאיים זה לא דבר שאתה יכול לפתוח ולסגור. סגרת ענף, פירקת את הצוות, מכרת את הציוד, זה לא יכול לקום מחר שוב במהירות. אין עוף כזה. זו אחת הסיבות שנתנו רשת ביטחון לכותנה. אם אתה זוכר תקפו אותנו על כך, ואמרנו, אי אפשר לפרק ולסגור, להביא קטפת ומחר לסגור.           
"לב העניין לדעתי, הוא ליצור תנאים שתחתם הממשלה לא יכולה, בשום צירוף של פקידות עוינת, ליצור מצב שיש ירידה מרמת התנאים שתוגדר כמינימום לקיום הכפר והחקלאות בכל מקום, ודאי שבנגב ובגליל. צריכה להיות אמנה חדשה בין החקלאות, ההתיישבות והכפר לבין ממשלת ישראל. ושום הפקעה או צירוף אחר לא יעזור, בדיוק כמו חוק יסוד.
"צריך לאפשר לישובים לגדול ולצמוח ומי שצריך לקבוע את גודל הישוב הכפרי זה החברים שלו, התושבים שלו - ולא הפקידות. קבעו מגבלות קרקע ותכנון, אתה יכול להגיד, אני רוצה לבנות 7 קומות ואלף יחידות דיור, אז אומרים לא, מישהו קבע שיש רק 600 יחידות. אנחנו מ-2009 מחכים לאישור שלא מגיע, כי מישהו חושב, למשל הירוקים, שקיבוץ לא יכול לגדול. מה הבעיה? גם לקיבוצים במרכז הארץ יש ריבוי טבעי, לא פחות מאשר יש לחרדים ולמתנחלים.
"כל ההתיישבות - הקיבוצים, מכל הסוגים, כולל הקיבוץ הדתי והמושבים, כולל הדתיים והישובים הקהילתיים - צריכה לשאוף להגיע לכ-10% מכלל אוכלוסיית ישראל. אם נהיה פחות מזה לא יספרו אותנו. כלומר, אנחנו צריכים להיות לא רק איכותיים אלא גם לגדול בכמות.

מה לגבי הקמת התיישבות כפרית חדשה?
ברושי: " יש קושי היום להקים ישובים חדשים, כי זה מתקבל בצורה מאוד בעייתית אצל לא מעט אנשים.
"הלקח צריך להיות: להפוך לישובים גדולים וחזקים. אנחנו צריכים לעבור לסדרי גודל אחרים, בקליטת תושבים בישובים הקטנים. זו התכנית בעוטף עזה, אבל זה נכון על גבול הלבנון, בגולן, בערבה ובנגב - עלינו להפוך את הישובים לישובים גדולים וחזקים, צריך לאפשר להם לגדול, לא רק לקלוט בנים ממשיכים, אלא גם תושבים נוספים. כך גם נחזק את ההתיישבות, גם ניתן פתרונות דיור ואף ניצור איזון יותר נכון בין מרכיבי האוכלוסיה בישראל.
"ומשפט אחרון: אם לא נהיה מספיק חזקים וגדולים אנחנו נעלם ולמדינה הזאת אין את הלוקסוס הזה להישאר בלי מושבים וקיבוצים ובלי חקלאות ישראלית".       


    
        
***
 איתן ברושי (64) בן קיבוץ גשר, וחבר קיבוץ גבת, נבחר בפברואר 2013 לתפקיד מזכיר התנועה הקיבוצית. הוא המזכ"ל השני בתפקיד זה מאז איחוד התנועות הקיבוציות.
את שירותו הצבאי עשה בגולני, שם עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. עם תום הקורס שב לסיירת ושימש כמפקד צוות וכסגן מפקד הסיירת. בהמשך נתמנה למפקד פלוגה. ברושי לחם במלחמת יום הכיפורים. לאחר מכן שימש כמפקד פלוגה ג' בגדוד 51 ולחם במלחמת ההתשה במובלעת הסורית. את שירותו הצבאי סיים בדרגת סא"ל.

במשך השנים שימש בתפקידים שונים בתנועה הקיבוצית, בין תפקידיו מזכיר קיבוץ גבת (1987-1985), יו"ר החברה הכלכלית – עמק יזרעאל וראש המועצה האזורית עמק יזרעאל (2006-1999). בין השנים 2007-2006 היה מנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט. ולאחריו עד שנת 2012 שימש בתפקיד עוזר שר הביטחון אהוד ברק לענייני התיישבות, תשתית ואזורי פיתוח.


תגיות : איתן ברושי, התנועה הקיבוצית,